הבת הצעירה

הי ליאת כתבתי לך בעבר פעמים רבות לגבי בתי בת השש וחצי, סביב קשיי התנהגות בבית, סביב קימה לבית ספר.. ובכן, מתוך התהליך שלי עם עצמי ורק עם עצמי למדתי לראות "מה שיייך למי", לבחון מה שייך לעברי כילדה, ולהצליח להתבונן עליה כילדה אחרת וייחודית, ובעיקר לחזור לספונטניות שלי ופשוט כיף.. יש רגיעה בכל המישורים..לגבי בתי הצעריה יותר בת שלוש וחצי בספטמבר תהיה בת 4. ילדה פקחית וחריפה, ועם זאת עדינה .לפני כשבוע וחצי החלה תופעה מוזרה של בכי כאשר נכנסת לגן. כל ההתארגנות בבית סדר גמור, אני משבחת אותה על ההתארגנות שלה וההספק, והנה מגיעים לגן, ומתחיל בכי..בדקתי עם הגננות האם יש ילד שמציק? ילדים שמציקים? מה איתה מבחינהחברתית? שאלתי אותה לגבי הקשר עם הגננות והיא שללה את הכל מלבד זה ששבה ואומרת "יודעת למה אני בוכה בגן? כי ילדים צועקים ואז אני בוכה".. והרי עד כה היא שמעה ילדים צועקים.. שאלתי אם ראתה משהו יוצר דופן, מישהו פוגע במישהו, והיא שללה זאת..כל יום שואלת אם היום הולכים לגן? אם מחר הולכים לגן? כשעונים לה שלא, למשל בחג, היא שמחה.. מלבד זאת גם בבית היא נהייתה במשך היום יותר "קשה" - קשה בבחירת בגדים, בהכלת תסכול וכו.. אני בבקרים מאוד מקשיבה לה, מחבקת אותה כמה שאפשר ואז הולכת כי צריך..למה לדעתך זה קשור? אני לא מצליחה להבין..גם בשינה היא מבקשת שנשב לידה כשנרדמת ולעיתים יושבים עד שנרדמת.. לגבי שינה ואכילה הכל בסדר. הגננות דווקא אמרו שהיא ממש התפתחה בגן מבחינת התמודדות עם ילדים, עמידה על שלה וכו למרות שהיא בין הצערים שם..אולי זה משהו התפתחותי? מתקרבת לגיל ארבע? מבינה שלא על הכל היא יכולה לשלוט ומנסה בכל זאת? מה דעתך?

שלום גלית, שמחתי מאד לקרוא על השיפור בבית, ועל ההישגים שלך עם בתך הגדולה. לגבי הקטנה, ודווקא בגלל הפתאומיות של התופעה, נראה לי שאפשר להניח שמדובר בתגובה למשהו נקודתי: יתכן שנבהלה מצעקותיהם של ילדים או מתגובת הגננות להתנהגות מסויימת שלהם. לפעמים ילדים נבהלים ופוחדים רק מעצם כך שהיו עדים לעימות/כעס/עונש של חבריהם. אפשרות נוספת אחרת היא, שההתעניינות הרבה שלך בנושא פשוט מעצימה אותו, ומה שהתחיל כ"יום לא מוצלח", הפך לערוץ תקשורת מתגמל: את מקשיבה לה, מתחקרת, עסוקה מאד בשאלה "האם ולמה היא בכתה בגן". יתכן שהיא גילתה (דרך התבוננות נבונה) שהקשב, הרכות והחמלה שלך כלפיה נמצאים בשיאם כשהיא מספרת על כמה קשה היה בגן. כמובן שחשוב מאד להיות קשובים ואכפתיים כלפי הילדים שלנו, אך חשוב לא פחות להעביר לילדים מסר מחזק, לפיו אנחנו סומכים עליהם ועל יכולתם להתמודד גם עם אירועים מאתגרים ועם רגעים פחות נעימים בגן או בביה"ס. נסי בימים הקרובים לתת פחות פוקוס לאירועים השליליים בגן, ו"לתחקר" דווקא על מה שהיה נעים, חיובי, משמח ומעניין. אשמח לשמוע אם יש שינוי. בהצלחה ליאת