שונא בית ספר

שלום אני אמא לילד בן 9 (בין 3 אחים: 16-15-ו5) הוא הבן השלישי, הוא נולד בסוף השנה לכן לא היה בשל לכיתה א' והייתה לו בעיית מוטוריקה עדינה שטיפלנו בה והשארנו אותו בגן, על מנת שלא ירגיש באי נוחות העברתי אותו לגן אחר (הגן הראשון היה ליד בי"ס היסודי). אך בגן לקח לו זמן רב להתאקלם למורה ולילדים, סירב לכנס לגן ובכה זמן רב. כשעלה לכיתה א' חזר ללמוד בבי"ס היסודי שבו גם אני עובדת כמורה לחינוך מיוחד, בכיתה א' חודשים היה בוכה ורודף אחרי בבית הספר, היה ממציא תירוצים כמו: כאב בטן, ראש... כשעלה לכיתה ב', בתחילת השנה חזר על אותו דבר, היה בוכה ולא נרגע עד שהייתי מדברת איתו אפילו צועקת, כי אי אפשר היה עוד לסבול. בלימודים הוא ילד טוב, אני חיים בכפר קטן, הילדים הגדולים שלי לומדים בעיר, בבתי ספר פרטיים, לכן גם הוא העברתי אותו (שבתהליך ההרשמה והקבלה הוא מאוד התלהב). הוא עלה לכיתה ג' ולאחר כמה ימים התחיל הסרט עוד הפעם, בכי, וקושי להתאקלם, וביקש לחזור לבית הספר בכפר, אני סירבתי כי אני רוצה להבטיח לו מקום בבית ספר טוב, אחרת הוא ימשיך לחט"ב בכפר שהרמה שלו לא כך כך טובה. ובמעבר מכיתה ו' קשה להתקבל לבית ספר טוב מפני שהנרשמים כה רבים. עברו כמה חודשים והיה בסדר, היום לקראת סוף השנה הוא חזר על התירוצים, כל יום לאחר שמגיע לבית הספר, מתלונן על כאבי בטון, ראש, סחרחורת, לא נוח לי, כואב לי, לא יודע מה יש לי, הקאתי.... חששתי רבות וביררתי ומצאתי שילד אחד בכיתה ז' מציק לו, טיפלנו בעניין וזה פסק. אך חזרו התירוצים... דיברתי איתו בגילוי לב, כי חששתי שמשהו גרוע יותר קורא לו, כל זה לא עזר. איך עלי להתמודד? מה לעזות? ביקשתי עזרה מהיועצת, שעובדת רק יומיים. מה עוד אוכל לעשות???

שלום נילי, את מתארת קשיים הנמשכים לאורך זמן, קשיי הסתגלות, קשיי פרידה, הרבה תלונות סומטיות - כל אלה בהחלט מדליקים נורה אדומה, שחשוב להתייחס אליה. קשה לומר מכאן מה לעשות, כי יש צורך להכיר יותר לעומק את הרקע ההתפתחותי והמשפחתי. בעיני, לא מדובר בסוגיה 'אקדמית', וטיב ביה"ס נראה לי כרגע הרבה פחות מעניין. הילד מאותת על מצוקה מתמשכת, ולכן לא הייתי מסתפקת ביועצת, אלא פונה להערכה של פסיכולוג ילדים קליני, שיוכל - בהתייחס לרקע הרלוונטי - לשקול האם יש צורך בטיפול רגשי או בהדרכת הורים. פני בהקדם, והחזירי לבנך איכות חיים. בהצלחה! ליאת