גמילה לילד בן שנתיים ועשר

שלום בני הקטן כמעט בן 3 כבר, ילד בוגר מדבר בבירור עם אוצר מילים ונרחב ויש לו אחות גדולה בת 6 וחצי בפסח החלו גמילה המונית בגן, מכיוון שלי לא היו ימים מלאים איתו בחופש לא התחלתי גמילה עם כולם אבל כן התחלנו שבוע לאחר הפסח בדיוק בביום הגמילה שמתי לב שכל המוצצים שלו קרועים ויחד זרקנו אחד אחד עד שכבר לא ביקש מוצץ ,כנ"ל לגבי הבקבוק בו היה שותה כמויות תה מטורפות, יכל לשתות גם 5 בקוקי תה ביום הבעיה היא שהוא מפספס כל הזמן,אני לא חושבת בכלל שהוא בתהליך גמילה (להבדיל מצוות הגן) הוא לא מודיע שיש לו פיפי או קקי, להיף כל פעם שאני שואלת אותו לאחר שאני רואה סימני פיפי בדרך הוא אומר לי לא אין לי פיפי ו3 שניות אחכ עושה על עצמו, כנ"ל לגבי קקי אני חסרת אונים כבר כי כואב לי לראות אותו כל הזמן מפספס אציין כי בלילה הוא עם חיתול אבל קם יבש 5 מתוך 7 לילות כנ"ל לגבי שנת הצהריים בה הוא ישן ללא חיתול מתחילת הגמילה היום באתי לקחת אותו מהגן והסייעת אמרה לי הנה כרגע חזרנו מהשירותים אמא, אבל ברגע שהוא התקרב ראיתי את כתם הפיפי על המכנסיים הקטע שהוא צוחק כל הזמן ולי נראה שזה ממבוכה ןלא שנניח עושה דווקא במודע ולשאלה הגדולה,האם להחזיר לו את החיתול ולחכות שיבקש להורידו? אציין כי רשמתי אותו לגן עיריה ואני נורא בלחץ שלא ייגמל עד תחילת שנת הלימודים כי מה יהיה אז?? מצטערת על אורך המגילה אבל אני ממש חסרת אונים לא רוצה לפגוע בהתפתחות שלו או לגרום לו לתסכול ולעצב המון תודה מראש ליאת

שלום ליאת, אני מבין את הכאב והתסכול שאת חווה לאור הפספוסים או הצחוק, אותו את מפרשת כביטוי למבוכה. תהליך הגמילה אינו קשור ליכולות הוורבליות של הילד, ולרוב לא עובר חלק. להיגמל מחיתולים זה תהליך ארוך עם הרבה פספוסים. זאת, יחד עם גמילה מבקבוק וממוצצים לא הופך את זה לקל יותר עבור הילד. אך גם הגמילה המשולבת אפשרית בהחלט. הילד צוחק כשהוא מפספס, אבל אני ממש לא בטוח שזה ממבוכה, כך לדוגמה זה יכול להיות סוג של משחק שליטה למולכם (בהקשר הזה יהיה מעניין לבדוק מול צוות הגן כמה זוגות מכנסיים מחליפים לו ביום- כלומר האם יש הבדל בין ההתנהגות בבית לזו שבגן). אני מבין את המחשבות על העתיד, על הגן העירוני וכו', זה נשמע שאת בלחץ גדול, אולי קצת גדול מידי. כשמתחילים בתהליך הגמילה צריך לארוז תיק גדול של סבלנות והבנה שלילד יהיה את הקצב שלו. הרגשות שעולים בך בתהליך הגמילה הן טבעיות ושכיחות, אך כדאי לשים לב לזה שהמחשבות קדימה רק מלחיצות אותך, מביאות אותך למסקנה שהילד נכשל וגורמות לך לחוש בחוסר אונים גדול. ממקום כזה הרבה יותר קשה להיות שם עבור הילד מתוך רגישות לצרכים שלו ולא ללחצים שאת חווה. מהרגע שהחלטתם להתחיל בגמילה, אני חושב שחשוב להמשיך ולהתמיד על אף הפספוסים והמצוקה שלכם או שלו. אני חושב ששינוי אחד קטן יכול מאוד לעזור במקרה שלכם. נסי להחליף את ההצעות המילוליות במעשים. כלומר, במקום להציע לו לגשת לשירותים כשאת מזהה סימנים מקדימים, פשוט קחי אותו בעצמך לשירותים והמתיני יחד איתו עד שיצליח לעשות את צרכיו. באופן הזה את תלמדי אותו על הקשר שבין זיהוי הצורך לפיפי לעשיית הצרכים בשירותים. למרות זאת, קחי בחשבון שהוא ימשיך לפספס ושזה ממש בסדר שזה קורה. אני מאמין שעם עוד קצת סבלנות תהליך הגמילה יתקדם וישתפר. במידה ולא, את מוזמנת לעדכן ולהתייעץ בהמשך, בהצלחה קובי

בוקר טוב אין ספק שרק הזמן משחק תפקיד בתהליך הגמילה. יום רביעי אחה"צ התחיל לבקש פיפי, למחרת התקשרה הגננת שאלה אם שיניתי משהו בבית כי התחיל לפספס אצלן ואילו אצלי המצב השתפר פלאים במהלך חמישי הבטחתי לו מספר רב של פעמים שכל פעם שיעשה קקי בשירותים יקבל בובה גדולה של כל מיני דמויות יום שישי בבוקר הוא גם ואמר לי אמא כואב לי הבטן מאוד, אמרתי לו בוא לשירותים מהר יש לך קקי, הבעיה שהוא לא מסכים לשבת יותר מ30 שניות ולא משנה כמה אני מנסה לשיר איתו ולדובב אותו ע"מ שיישב עוד קצת ,אבל הוא הצליח לעשות והתלהבנו שנינו עד מאוד, גם בגן היה בסדר אותו יום בערב גם עשה בשירותים וגם הבוקר כבר פעמיים שוב כי אין לו סבלנות לשבת שורה תחתונה המון תודה כי נראה שאנחנו על דרך המלך :)