בני דודים

שלום,ביתי בת 4,אנו גרים ביישוב מעט מרוחק מהורי,ופעמים רבות בהן אנו באים לבקר את הוריי ישנה אינטראקציה לא נעימה עם בן דודה בן ה-5-כלומר יכול לשחק איתה יפה ואז פתאום לדבר אליה באופן מעליב/מבטל,לדבר במילים לא יפות,לאיים.לאחרונה אף הגיע אלינו עם הוריי בשבת ובאיזשהו שלב החל לדבר לא יפה אליה ללא הפסקה וללא התייחסות להערות שלי/של הוריי מה שהביא להפסקת הביקור לבסוף. יש לציין שבן הדודה גר ביישוב של הוריי וביתם הוא לו כבית שני.כשאנחנו מגיעים אני מרגישה שביתי יודעת שהוא ה"מלך" ופעמים רבות נעלבת מיחסו אליה וגם מפנימה את זה שלא תמיד יש התייחסות והתמודדות מתאימה של המבוגרים סביבו-למשל אם אביו כועס עליו לאחר שהרביץ למשל,אח"כ יכול לקבל הרבה תשומת לב מהסבא והסבתא שמרחמים עליו כי כעסו עליו.לאחר הביקור אותו תיארתי פניתי לאחותי -אימו וניסיתי לשתף בתסכול שאני חשה ,וגם הדגשתי שלא מקובלת עלי התנהגות כזו-מאחר ולרוב הייתי מאוד מקבלת ומוותרת.אחותי אמרה שהיא לא רואה כך את הדברים,שלדעתה הם לפעמים משחקים ולפעמים רבים ושאין צורך שנתערב ביניהם.בכלל גם הורי הגיבו בסוג של הרתעות ממני על כך שהבעתי תסכול מהתנהגותו של בן אחותי.אני מרגישה שהנושא טעון אצלי ומחפשת דרך לפיתרון שמצד אחד יאפשר לי להגן על ביתי ולעמוד על שלי ויחד עם זאת יאפשר אינטראקציה וקשר עם בני משפחתי ולא יוביל לקצר/פיצוץ.אשמח לעזרתכם ועצתכם,אורית

שלום אורית, עקרונית, גם אני נוטה לחשוב שאין טעם או צורך להתערב באינטראקציות של ילדים, אלא אם מדובר באלימות ממש, או בקונפליקטים דרמטיים שמחייבים תיווך. במקרה שלך, כמו שציינת בעצמך, הנושא טעון, ומשקף - אולי - חוויות מוקדמות יותר, בהן חווית התעלמות או קיפוח. חוויות אלה 'מהדהדות' עד היום, במפגשים של הדור השני. אני יודעת שהתשובה שלי עלולה להישמע כמו "מרגמה המכוונת לזבוב קטן", אך אומר בכל זאת, שהתבוננות על חוויות עבר אלו במרחב טיפולי בטוח (לך עצמך), יכולה לשחרר אותך מהצורך לשמור כל הזמן, ולהיות דרוכה לכל סממן של קיפוח או אפלייה מצד ההורים. ברמה המיידית, אני ממליצה שבזמן שאתם אצל ההורים, תני לבעלך (שפחות מעורב מבחינה רגשית) לטפל עניינית במשברים הקטנים שבין הילדים. מה את אומרת? ליאת