חיים ומוות

ליאת, אני פונה אלייך היות ואני במצוקה ממשית ולא מוצאת מקום או מישהו שיכולה לשתף ואולי גם לקבל איזושהי עצה/ות.. אני שותפה קבועה בפורום פסיכולוגיה קלינית (אותו הנחיית מזמן..) אבא של אודי(מנהל הפורום) נפטר הבוקר ..אודי השאיר לנו הודעה שכותרתי היא כותרתו.. ליאת, היום ערב יום הזכרון.. חיים ומוות..זכרון ושכחה..הכל מתערבב לי והופך לעיסת בוץ מדממת וטובענית.. אני מאוד קשורה לאודי, למרות דובר בקשר וירטואלי בלבד.. אני מרגישה מיותמת.. אני גם רוצה לכתוב לו משהו מנחם.. לא מוצאת אף לא מילה אחת מנחמת..מרגיש לי שיתוק בנשמה..גם לא יודעת אם קיימת מילה/ אות /תו מנחם ??? אני מרגישה מיותמת בעולם :( כן..זה גם ערב יום הזכרון בו אפילו המלאכים בוכים.. ליאת, יש לך משהו מנחם ??

שלום עפרה, עצוב. פרידות ואובדנים הם חלק מהחיים, ודווקא בגללם אנחנו יודעים להעריך את היש ולהתנחם בו. להערכתי, אם אודי שיתף בהודעה בפורום, הוא יקבל ברצון גם את רחשי הלב והניחומים שיישלחו לו משם, ואולי אפילו יציץ בהם בימי השבעה (גם אם לא יתייחס אליהם עד שובו). אווירת יום הזיכרון סביב, הופכת את הכל לקודר מעט יותר, וכולנו - איכשהו - חשים מחנק צורב של עצב ומועקה. אני מאמינה שקרבה, אכפתיות, התחשבות והשתתפות בצער - הן נחמה פורתא בימים קשים כאלה. ליאת