מודאגת

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

12/04/2013 | 22:17 | מאת: שיר

שלום רב נשואה+1 בן 3 ובתחילת הריון, נשואה כ-5 שנים עם עליות וירידות יש לציין שלפני הנישואים היחסים בנינו היו מאוד נחמדים, במהלך כל שנות נישואנו כל הזמן מריבות צעקות ואלימות מילולית וכל זאת בנוכחות הילד מספר פעמים עזבתי את הבית לתקופה מאוד ממושכת וחזרתי תמיד ע"ס הבטחות שלא התקיימו ובכל זאת אני עדיין מנסה. מה שהכי מטריד אותי הוא ההתנהגות של הבן לא מוכן להיות בחברת אביו מתנגד לכל פעילות שהיא איתו גם כשאביו מנסה וקונה לו מדי פעם מתנות אך ללא הועיל שלא נדבר על זה שהוא לא מוכן להישאר איתו לבד , יש לי הרגשה שהילד נרתע ממנו הוא תמיד מחפש אותי שאני בסביבה. לאחרונה יידעו אותי שגם בגן יש לו מצבי רוח משתנים וכל הזמן בוכה ורוצה את אמא (דבר שלא היה קיים אצלו תמיד היה חברותי) הילד קשור מאוד למשפחתי בעוד שהקשר בצד השני מאוד מאוד רופף. ההתנהגות שלו מתבאטת גם במכות לכולם התפרצויות של בכי היסטרי זריקת חפצים וכו'. אני ממש חסרת הונים לא יודעת איך להתנהג איתו באם לכעוס עליו להרים קול (מאוד קשה לי כי אני מרחמת עליו שהוא היה ועדיין חשוף לבעיות שלנו) אני יודעת שמאוד קשה לו כל המעברים האלו מהבית ומחוץ לבית הילד לא חווה תא משפחתי תקין. אשמח מאוד לשמוע את דעתך גם אם את חושבת שהוא זקוק לטיפול. תודה אמא מודאגת מאוד.

לקריאה נוספת והעמקה
13/04/2013 | 23:29 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום רב, הילד שלכם, בן השלוש, מגיב ככל הנראה למצב הסבוך בבית, ולכך ששני הוריו טרודים מאד בלשרוד את הזוגיות. ילדים הנמצאים לאורך זמן בחזית המאבק בין הוריהם, נמצאים בסיכון לקשיים רגשיים, חברתיים ולימודיים. בשל גילו הצעיר, אני נוטה לחשוב שההתערבות הטיפולית הדחופה יותר היא דווקא כזו שתכוון לזוגיות ולהורות שלכם. לגדל ולחנך ילד, זו עבודה קשה, הנעשית בעקביות ורציפות, תוך מאמץ מתמיד ליצור עבורו סביבה מיטיבה ובטוחה. קניית מתנות אינה יכולה להחליף נוכחות הורית נוסכת ביטחון, ממש כשם שצעקות והרמת קול אינם פותרים בעיות התנהגות אצל הילד. אני ממליצה לכם מאד להגיע, בשלב ראשון להדרכה הורית, ואז לטפל בזוגיות שלכם בצורה רצינית, במיוחד לאור העובדה שעומד להיוולד לכם ילד נוסף. אם אינני טועה, אמך התייעצה כאן לפני כמה ימים באותו עניין. כפי שכתבתי גם לה, אני חושבת שמוטב לנטרל קצת את בני המשפחה המורחבת, ולתת לכם את השקט והמרחב לטפל בעצמכם מבלי שהמשפחות יתערבו או "ייקחו צד". אני מחזקת אותך על ההתעקשות והניסיון להציל את הקיים, ומפצירה בך לא לחכות ולהגיע לטיפול זוגי טוב, שיתמוך בתהליך וייתן לכם כלים לתקשורת יעילה. בהצלחה רבה ליאת

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים