פחדים אצל ילדה בת 3

שלום רב ביתי בת ה 3 מפחדת להיות אפילו לרגע לבד. בבית למשל יש לנו שתי קומות, במידה ואני עולה לקומה העליונה היא כמעט תמיד תעלה איתי, ובמקרים מעטים אני מודיעה לה שאני מביאה משהו ובאה. כשאנו נכנסים לאוטו היא בוכה עד שכולם יושבים ונוסעים. לאחרונה התווסף תינוק למשפחה, וכשהוא בוכה באוטו אני עוצרת בצד הדרך ונותנת לו בקבוק, היא מתחילה לבכות, היא רוצה שאני אשב וניסע , אני מסבירה לה שהתינוק בוכה ואמא חייבת לתת לו בקבוק, אל היא בוכה בהיסטריה. כשהיא מתעוררת ואין אף אחד בסביבתה היא מתחילה לבכות בהיסטריה. מדובר בילדה בכורה, האם זו התנהגות נורמלית, איך אפשר למזער את פחדיה, והאם משהו שאנו עושים גורם לפחדים הללו ?

שלום אור, לא ציינת האם התופעות שאת מתארת הופיעו סביב לידת אחיה התינוק, מה שיכול להסביר חלק מהדברים (או החרפה שלהם). בכל מקרה, סביר להניח שלא אתם הגורמים לפחדים האלה, אך בכוחכם לעזור לה להתגבר, במיוחד אם תהיה קצת פחות התייחסות לבכי ההיסטרי. כפי שנכתה כאן לא פעם, ילדים נוטים לחזור על התנהגויות שמזכות אותם בתשומת לב רבה, בתגמולים ישירים ועקיפים, התנהגויות שמפעילות את בני המשפחה. לכן, המלצתי היא לתת לילדתכם הגדולה (שעדיין מאד קטנה!) הרבה הרבה תשומת לב, דווקא ברגעים בהם אינה היסטרית. כשהיא בוכה בהיסטריה, השתדלו להישאר רגועים ככל יכולתכם, ולשאול אותה בשקט "מה יעזור לך עכשיו?". אם היא ממשיכה לצרוח, אמרו בשקט משהו כמו "אנחנו ניתן לך להירגע עכשיו, וכשתפסיקי לבכות תצטרפי אלינו ונמצא משהו נחמד לעשות". וזהו. לא לנסות לרצות או להרגיע או לצ'פר או לפנק. לא ברגע כזה. לתת מלוא חופניים אהבה ותשומת לב כשהיא חמודה ורגועה. חשוב לזכור שהבכי ההיסטרי במכונית אינו קשור לפחדים, ונדמה לי שגם הצווחות של היקיצה הלילית. זוהי התנהגות שמטרתה להפעיל ולנהל אתכם. לתחושתי, ככל שתתרגשו פחות מהבכי והצעקות, כך גובר הסיכוי שהם יירגעו. ועוד תחושה שלי: הדרכת הורים קצרה יכולה מאד מאד לעזור כאן, במיוחד לחזק אתכם ולעזור לכם להיענות לבתכם בדרך נכונה, מבלי לוותר על עצמכם או לפגוע באיכות החיים בבית. שבת שלום ליאת