בקרים קשים

הי ליאת בתי בת 6 וחצי בכיתה א, ולה אחות בת 3 וחצי. מאז ומתמיד אנו יודעים שלבתי הבכורה מזג מעט יותר "קשה" . היא "מתחממת לאט" במפגש עם אנשים לא מוכרים, לוקח לה זמן להפתח, לוקח זמן להתארגן בבוקר לגן וכיום לבית הספר. כעבור כמה חודשים המורה מציינת כי היא מתקדמת יפה מאוד בהבנת החומר, במהירות התגובה למשימות וכדומה. ברור שיש גם רקע של קנאה באחותה, ועד היום היא אומרת לנו ש"אני צריכה קצת שקט ממנה, היא מפריעה לי".. מאוד כשרונית, אוהבת לצייר , לדמיין ומקסימה גם בביטויי חיבה שלה כלפינו ואנו כמובן כלפיה. לאחרונה, יש תופעה מאוד מטרידה איתה: בבקרים היא מתעוררת רגועה ונינוחה, מבקשת "לשכב עוד קצת עם עיניים פתוחות" וכמובן שמקבלת. לאחר מכן כשמתבקשת להתחים להתלבש, תמיד יהיה משהו שהיא "תחפש" דרכו.. הכוונה היא שהיא למשל שואלת משהו, אני עונה לה, ואם תשובתי מראה לה שלא הבנתי אותה כראוי, היא מתקנת אותי בכעס "לא לכך התכוונתי".. אני אומרת לה שאני מבינה, שזה בסדר.. ואז שבה וחוזרת על המסר שלה, אני שבה ואורמת שהבנתי ובסדר.. (מה יש לי עוד לומר? או לא לומר דבר?) ואז היא כועסת "את אומרת לי בסדר כל הזמן.. תעני לי" ובאמת שאני כבר משתגעת לעיתים מניסיון להבין אותה.. בקיצור אחרי כמה פעמים כאלו אני אומרת שאני לא עונה יותר כי מספיק ואז היא כועסת יותר, מתקרבת, מתחילה להציק לי פיזית (לא להרביץ אך ברור שמבקשת יחס ואם לא אעצור אותה פיזית ההצקה תימשך..) למשל אני הולכת להתאפר, באה אחריי ומנסה לדרוך על רגליי ועוד. לפני כמה ימים פשוט החזקתי אותה ורק כך היא נרגעה וכך עוד מספר פעמים. אני עושה זאת כי חשה שאין בריה ורק כך היא נרגעת (אגב בימים כאלה באופן מפתיע יכולה לבוא ולומר לי "אימוש, אני אוהבת אותך, את חמודה.. למדה לכתוב אז כותבת לי פתקים נחמדים) ואני כמובן נורא מתרגשת ונלהבת.. מה שמעניין שבסוף הבקרים המוצלחים הללו ,במרכאות, היא אומרת לי "את רואה? בגללך הבוקר נהיה לא יפה".. מה את אומרת?

שלום גלית, בתך אכן "מחפשת" את תשומת לבך, את אהבתך, את האמפתיה והחמלה שלך, ויותר מהכל (כך נדמה לי) את התיקוף לרגשותיה. כאשר היא מתלוננת שאינך עונה לה, או כועסת עלייך שאינך מבינה אותה, תוכלי לומר משהו כמו "אני רואה כמה חשוב לך להיות מובנת בדיוק בדיוק, ואני מצטערת שלא תמיד זה מצליח לי. אני מבינה שאת כועסת, כי זה באמת לא נעים שלא מבינים אותנו. אני באמת משתדלת". או "עצוב לי שהבוקר שלך התקלקל. אני מקווה שבהמשך היום ישתפר לך קצת. אני אוהבת אותך, וגם לי לא נעים כשאני גורמת לך - לא בכוונה - להרגיש לא טוב". לפעמים, תיקוף פשוט של החוויה שלה, מבלי לנסות להתווכח או להצטדק, יכול לעשות פלאים, ולמתן את תחושות התסכול והבדידות שלה. את מוזמנת לדווח אם יהיה שינוי בעקבות השינוי בעמדה שלך. בהצלחה ליאת

הי לאית אני מאוד מקבלת את מה שהארת לי.. בדרך כלל אני מאוד מאוד קשובה לה ולעצמי וכל הזמן עולות אצלי שאלות מה היא צריכה? מה אני לא מבינה נכון? מה היא אומרת לי? ואני כל הזמן בתהליך של למידה על עצמי ובטח עליה. לצד ה"מה אני לא עושה נכון"? אני מקבלת ממנה, מהמתוקה שלנו מכתבים, כי הרי היא לומדת לכתוב כעת, מכתבים יזומים ממנה לי ולאבא בהם היא מספרת " אני אואבת את אמא, ואת חביבה לי , ואת אמא מתוקה, ממי שלי .." "אמא אמרה לי את חביבה לי, מתוקה, יפה".. אני אגב, בוכה מזה מהתרגשות וגם אומרת לה את זה, ואז אני צריכה להכיל את שני הדברים האלו- את האמא המתוקה שבי, עבורה, ואת האמא שלא מבינה אותה בדברים מאוד בסיסיים כמו להשתתף בצערה על דברים שלא מקבלת וכו. אני גם בטיפול משלי והבאתי לשם כמובן גם את ההתמודדויות שלי. אני מבינה עוד, כי לעיתים אני נכנסת לתקופות שאני מפספסת אותה, כי אני פשוט חושבת יותר מדי איך נכון ומה נכון ופחות סומכת על המשהו האותנטי שלי.. ואת זה כמובן עוד אבדוק..בינתיים, אני מתרגלת את החלק של _ לעצור, להבין ממנה מה היא חווה ולתת לזה הכרה, יחד עם האילוצים היומיומיים של הבוקר שעליי להתפנות אליהם.. תודה שהארת את עיניי ואת ליבי..