כול הזמן על הידיים

שלום רב בני הבכור בן 3 חודשים. היות ואני אם טרייה, וביקשתי לקבל כלים על עולם ההורות, רכשתי את הספר 'המדריך הישראלי להורים' שנכתב בידי שני פסיכולוגים וממש משמש לי כגורו. בספר נכתב כי עד גיל שנה אין מושג כזה של פינוק, ועל כן בכול פעם שהילד בוכה, יש להיענות לו, וכך אני נוהגת לעשות, אלא שאני מוצאת עצמי מחזיקה את הילד רוב היום, לאחר שהקטן (חמוד אבל נודניק!!!) לא מוכן להיות עם עצמו, ולא משנה אם אני שמה אותו במיטה עם מובייל, באוניברסיטה או בטרמפולינה מול ערוץ בייבי. יוצא שמתוך כך שאני מנסה להיות אם מכילה אני הופכת לאם מתוסכלת, שאין לה פנאי לשום דבר. זאת מבלי שהזכרתי את ביקורות הסביבה (חמה ואמא בעיקר):"את אשמה, הרגלת אותו לידיים". סוגיה נוספת שאני מתחבטת בה היא כיצד עלי לפתח ולהעשיר את בני? נכון שהוא רק בן 3 חודשים, אבל אני מאמינה שמההתחלה יש לפתח את הילד. אני שרה לו, מראה לו קצת חיות בספר שלו, מסבירה לו קצת על המשחקים התלויים באוניברסיטה, אבל מרגישה שאני חוזרת על עצמי, ושאולי זה לא מספיק . אודה לעזרתך טל

שלום טל, ברוכה הבאה לעולם ההורות, המעניק לנו אושר גדול, אך גם בלבול רב, תהיות וספקות עצמיים. הללו מלווים אותנו גם כשהתינוקות שלנו צומחים והופכים לילדים, מתבגרים (חכי חכי!) ומבוגרים. אני חושבת שספרי הורות, אתרי הורות, פורומים ופסיכולוגים - תורמים וחשובים, אך אין להפוך אותם לגורו, פשוט בגלל שהמדריך הטוב והנאמן ביותר שלנו הוא האינסטינקט ההורי הבסיסי, שמביא בחשבון את כל מה שקראנו ולמדנו, אך גם את תחושות הבטן שלנו, את האישיות שלנו, את המזג והאישיות של הילד שלנו, את ההיסטוריה שלנו כילדים, את התרבות בה גדלנו, ואת נסיבות החיים שלנו. אם להיות יותר ספציפית, סביב השאלה שלך, אוכל לומר שאני שותפה לאמונה הבסיסית, לפיה גור - כל גור - צריך להישאר בסביבתה הקרובה של האם, לשאוב ממנה חום, אהבה, הזנה וביטחון. עם זאת, כדי שלגור הקטן תהיה אימא חזקה ובריאה, עליה לדאוג גם לעצמה, לשמור על כוחותיה הפיזיים והנפשיים, ולכן, אין ברירה אלא לתסכל מדי פעם את התינוק. התסכולים הקטנים הללו, לא רק שאינם מזיקים, אלא תורמים להתפתחותו הרגשית והמנטלית של התינוק. לכן, לצד המאמצים להישאר זמינה עבור תינוקך, אני ממליצה לאפשר לו להיות גם עם עצמו, לשכב על השטיח, להתבונן ולחקור את המובייל או ה'אוניברסיטה', וליהנות מקרבתך גם כשאינו מוחזק בזרועותייך. נסי לעמוד במחאות, וללמוד להבחין מתי הבכי שלו משקף מצוקה ממשית הזקוקה לנחמה, ומתי הבכי הוא פריקת מתח ותסכול. המשיכי לשיר לו, לדקלם, לנענע, ולספק לו סביבה עשירה בגירויים, קבועים ומתחלפים. שבוע טוב ליאת

ליאת שלום תודה על המענה. כשאת אומרת שיש להבחין בין בכי המשקף מצוקה של ממש לבין בכי המשקף פריקת תסכול ומתח את מתכוונת שלבכי מהסוג השני אני לא אמורה להיענות? תודה ושבוע טוב טל