בעיות הסתגלות לגן

שלום בן של י בן שלוש וחודשיים, עד גיל שנתיים ו4 חודשים היה בבית עם מטפלת נהדרת. בגיל שנתיים ו-4 חודשים הלך לגן , אחרי כחודש וחצי של הסתגלות, הדברים נהיו רגועים, הוא בכיף הלך לגן והכל היה בסדר. בספטמבר הוא עבר לקבוצה גדולה יותר עם אותם ילדים רק גננת חדשה. חודש היו עוד פעם צרות, אחר כך היה תקופה רגוע.וזהו השקט נגמר , ילד בוכה גם בבוקר וגם בערב בבית, אומר שלא רוצה ללכת לגן, שטוב לו בבית.וככה כבר יותר מחודשיים. לפני זמן קצר היה שבועיים בבית עקב מחלה. ואני העברתי אותו באותו גן לגננת אחרת.מזה מספר ימים. יש לציין שהוא משחק עם ילדים אחרים בגן וילדים מאוד אוהבים אותו, הוא אוכל לא תמיד טוב אבל אוכל וגם יושן בגן. פעם בשבוע אני לוקחת אותו לפני שינת צהריים הביתה. בשיחה עם גננת, לא קרה מהשהוא מיוחד, במהלך היום הילד בסדר. אבל בבית הוא כל הזמן בוכה ולא רוצה ללכת לגן. מה לעשות? תודה

שלום אולגה, לא בטוחה שאוכל להבין מרחוק, על סמך התיאור המאד חלקי שלך, מה בדיוק עובר על הילד, ומה צריך לעשות. לפעמים, כשהילד מתפקד היטב בגן ובוכה רק בבית, אנו משערים שההתנגדות לצאת לגן בבוקר קשורה דווקא למשהו שקורה בבית (אח קטן, קושי להיפרד מההורים, מיעוט זמן איכות עם ההורים שעובדים הרבה, ניסיון לזכות ברווחים משניים, וכיוב'). לפעמים הילד בוכה כדרך לגייס את המבוגרים, או כתוצאה של הזדהות עם עמדתו האמביוולנטית של ההורה כלפי הגן. במקרים אחרים הבכי באמת קשור למשהו שקורה/קרה בגן, ואת זה חשוב לנסות לחפש גם בדרכים עקיפות (למשל דרך משחק חופשי או בשיחה עם ילדים אחרים). רק כשתדעי בוודאות מה מפעיל את הבכי, אפשר יהיה לטפל בזה. גם פנייה להתייעצות עם פסיכולוג ילדים חינוכי או קליני (אפשר גם עם פסיכולוג הגן) יכולה להיות יעילה ולקדם את החשיבה והפיתרון. עד אז, קצרי ככל האפשר את רגעי הפרידה ממנו, והקדישי לו הרבה זמן בשעות אחה"צ, כדי להקטין את המוטיבציה שלו לקבל ממך תשומת לב דרך הערוץ הבעייתי. בהצלחה ליאת