פחד

בני בן ה-7 צריך לקבל את הורמון הגדילה. זאת לא רק בגלל גוההו הנמוך כי חסר לו והוא חייב זאת. את ההורמון מקבלים בזריקה בכל יום והוא לא מסכים בשום פנים ואופן. אני מדברת איתו בכל יום, מסבירה לו כמה זה חשוב וזה לא כואב, אפילו התמול הוא נפגש עם ילדה חמודה וראה איך היא עושה לעצמה ואמרה לו שזה לא כואב, אך הוא מפחד מאוד.אני רואה בפנים שלו כמה הוא מפחד והוא לא מצליח להתגבר על הפחד. בעלי כועס עליו ואומר לו שהוא מאוכזב ממנו אך אני מחבקת אותו ומנסה להרגיעו ושוב מנסה אך הוא פשוט "מת" מפחד. מה עושים. איך אני יכולהלעזור לו להתגבר על הפחד שלו. פעם ניסיתי עם "חצי" הסכמה שלו, הוא דחף את המחט וכתוצאה מכך המחט שרטה את רגלו וירד לו דם. איך אני גורמת לו להתגבר על הפחד? תודה מראש

שלום דינה, זריקה היא עניין לא נעים כלל וכלל, ואני מבינה מאד לליבו של בנך. נדמה לי שלהגיד לו ש"זה לא כואב בכלל", לא יביא לתוצאות, גם בגלל שזה לא נכון עובדתית, וגם בגלל שהוא ממילא לא מאמין לזה. לכעוס עליו זה בוודאי לא נכון, ויותר מכך - לא הוגן. בעיני, נכון הרבה יותר לספר לו את כל האמת, לומר שמדובר בדקירה לא נעימה בכלל, אולי אפילו קצת כואבת, אותה הוא חייב לקבל לצורך הגדילה שלו ובריאותו. הסבירו לו שנדרש ממנו להיות אמיץ מאד וגיבור, ושתעזרו לו בפרסים ומתנות קטנות, כדי שיהיה לו יותר קל. עוד תוכלו לומר, שיוכל לבחור אם לקבל את הזריקה בקופת חולים, מידיה של אחות, או בבית, בסביבתו הרגילה, ע"י מישהו מהמשפחה. מניסיוני למדתי, שילדים מוכנים לאזור אומץ ולהתגבר דווקא כשהאתגר מוצג להם ככזה, ולא כ"שום דבר". כאשר אתם אומרים לו שאין לו ממה לפחד ושהזריקה לא כואבת, הוא מרגיש בושה, אכזבה מעצמו, וכעס על כך שאינכם מבינים לליבו. אם הזריקה תוצג כמשהו רציני, כמשהו שרק ילדים גיבורים באמת יכולים לעמוד בו, אני מאמינה שיוכל לגייס כוחות, ולזכות כך בהערכה שלכם. בהצלחה ובריאות ליאת