איך ללמד ילד להרגע במצבי כעס ולחץ?

שלום, יש לי שני בנים בני 10 ו-8. אתמול התחילו בינהם חילופי דברים בלי קשר העין כל אחד היה בחדר שלו והתגרה בשני הסיטואציה היתה מאוד קצרה. הילד הגדול הוא הרבה יותר חזק מהילד הקטן והוא יצא בהפגנתיות מהחדר במטרה לאיים על האח הקטן ואני חששתי שהוא יחטיף לו מכה/יבעט בו. במטרה למנוע ממנו את המעשה אמרתי לו שאני מבקשת שירגע ירדתי לגובה שלו ואמרתי לו שאני לא מרשה אלימות בבית ואם אחיו אמר לו מילה שפגעה בו הוא יכול להגיד לאחיו שזה לא נעים לו או לשתף אותי. החזקתי אותו חזק כי הוא התנגד ולא הרפתי מתוך רצון למנוע ממנו לפגוע באחיו. הוא מצדו רק התנגד יותר ולא הרפה. בסוף הסיטואציה הסתיימה בכך שאני הייתי מותשת (כי מבחינת כוח פיזי אנחנו שוים)וגם הוא היה מותש ועם דמעות בעיניים. הלכתי הצידה להרגע וגם הוא נרגע (וכמובן הפסיקה בינהם המריבה).אמרתי לו ללכת לחדר כי אני לא רוצה כרגע לראות אותו והוא לא הסכים ללכת. הרגשתי ממש חסרת סמכות שאני גם לא מצליחה להשתלט עליו ולהרגיע אותו וגם הוא לא מקשיב לי ולא הלך לחדר. בערב קיימנו שיחה משותפת עם בעלי ואמרתי לו שמה שקרה היום הוא מאוד חמור ואני לא מוכנה לקבל התנהגות כזאת בעתיד. הוא נענש שיהיה ללא מחשב וטלויזיה 2 ימים. ואמרתי לו שאנחנו נבצע למחרת שיחה איך הוא מצליח לכבוש את הכעס שלו ולהרגע שדמות סמכותית מבקשת ממנו להרגע. הילד הביע חרטה וביקש סליחה. השאלה שלי היא איך ללמד את הילד להירגע במצבי כעס ולחץ? והאם יכולתי להתנהג אחרת בסיטואציה הזאת?

שלום רונית, אני נוטה להאמין שמעורבותם של הורים במריבות-אחים רק מחריפות את המצב ומתגמלות אותו. בעיני, לא היית צריכה להתערב מלכתחילה, ואולי האירוע היה מסתיים תוך זמן קצר. אחרי הכל, הילדים שלנו מסתדרים מצויין כשאנחנו לא בסביבה, והמריבות הקשות מתרחשות בנוכחותנו, ו*כדי* להכניס אותנו לסיטואציה. כאשר את כבר עדה לאלימות, הדרך לטפל בזה, לפחות לטעמי, היא לאחר שוך הסערה. רצוי לטפל בנושא באופן כללי, לאו דווקא מתוך האשמה של אחד מהם. דברי עם שניהם על הבעייתיות של התנהגות אלימה, ובקשי מהם להציע דרכים יעילות להתמודדות עם כעסים ותסכולים, זה על זה ובכלל. התייחסי בכבוד וברצינות לכל הצעה, והוסיפי גם משלך (עזיבת שטח המריבה ומציאת פעילות חלופית מרגיעה, מסיחה או פורקת מתח - משחק מחשב, מקלחת חמה, פעילות גופנית נמרצת, אכילה, וכיוב'). את רשימת הרעיונות אפשר לתלות על המקרר, ולהציע בעדינות להשתמש בה בזמן אמת. חשוב שנזכור כהורים להשקיע מאמץ ומחשבה בהכוונת הילדים, לא רק בהתייחס אל מה ש"אסור לעשות", אלא גם לקראת מה שנכון וכדאי לעשות בנסיבות אלה ואחרות. ממש כמו ששאלת כאן, אותי, מה יכולת לעשות אחרת, כך אפשר לנסות בניתוח לאחר מעשה (ובאווירה מכבדת ולא שיפוטית) לחשוב יחד מה אפשר היה לעשות בדרכים יעילות ולא פוגעניות. בהצלחה ליאת