אגו

שלום רב בני בן 5 בדיוק. ילד נורמטיבי לגילו מבחינת התפתחות , נמצא בגן חובה. מבחינת רקע משפחתי: אני ואביו נשואים ויש לנו עוד בת בת 11 מבחינת התנהלות רוטינית הוא מתנהל באופן תקין קם והולך לישון בזמן וכו'. מה הבעיה? עקשנות מאוד גדולה עד כדי כך שאני מזהה כי האגו מנהל אותו ולא המחשבה. דוגמאות: 1. הוא מביא משחק קטן לגן בתחילת יום הלימודים - כאשר מתחילים לשבת למפגש הגננת מבקשת להכניס את המשחק - בני לא מסכים ואם הוא מכניס אז הוא כועס כל היום, עושה פרצופים, לא מדבר עם הגננת ומסוגל לומר לה: אני לא אוהב אותך, או אני שונא אותך וכו' 2. לפני מספר ימים חגג יום הולדת: הכנתי מסיבה והוא ראה שאני מאוד טורחת ומאוד שמח וחיכה לערב. כחצי שעה לפני המסיבה ביקשתי ממנו לסגור טלוויזיה בה צפה בתכנית שהוא מאוד אוהב מכיוון שהייתי צריה ללכת להביא את אחותו הגדולה מהחוג וכמובן שהיה עליו לבא עימי. בני לא הסכים לסגור את הטלוויזיה, אני כמובן התעקשתי וסגרתי את הטלוויזיה והוא קם מהספה ואמר לי בדרך: אם כך תבטלי את המסיבה אני לא משתתף - הסברתי לו שטרחתי והוא חיכה והזמנו אנשים שקנו לו מתנות ועליו לכבד אותם וכו'. לא עזר כלום ! האורחים באו והוא אמר להם אין מסיבה ואני לא רוצה את המתנה שלכם, שלחתי אותו לחדרו. גם לכיבוי העוגה הוא צעק מהדר אני רק מכבה את הנרות וחוזר לחדר (אגב שהצצתי בחדר - לא הפריע לו שום דבר והוא שיחק עם עצמו) 3. אם אני פוגשת חברה שהיא אמא של ילד מהגן, גם אם החבר לא נוכח הוא מסוגל לומר לאמא: דויד מטומטם (אני הסברתי לו אחר כך שלא מדברים כך גם אם חושבים וכו'...כלום לא עוזר) - בסוף נתתי עונש שהוא לא צופה בטלוויזיה 4. הייתה לו תמונת קנבס עליה צייר בגואש - הוא יצא מהקווים ולקח מגבת יבשה לנסות לנקות את הגואש, אמרתי לו שאני אביא לו מגבת רטובה, כי היבשה תהרוס את הקנבס והבאתי לו מגבת רטובה - הוא לא הסכים לנקות עם הרטובה ולבסוף אמר לי אם את לא מסכימה אני זורק את התמונה. אמרתי לו התמונה היא מתנת יום הולדת השקעתי רבות בקנייתה ובזריקתה אתה מזלזל בי (הסברתי לו כך שיבין) - בסוף הוא לא ניקה את התמונה עם המטלית הרטובה, לא המשיך לצייר והניח את התמונה בצד. 5. אני חייבת לציין שהדבר כך מגיל 0 - גם בגיל שנה וחצי סגרתי לו טלוויזיה לאחר שסיים לראות תכנית אהובה ומכיוון שלא הסכים הוא ישב ליד הטלוויזיה הסגורה במשך שעה וחצי - כן כן. כלומר, הוא כאילו מעניש את עצמו גם במחיר של להפסיד. אני חשה משתדלת להיות מאוד תמציתית בהוראותי אליו לא להיגרר לויכוחים אך אני חשה שהדבר הולך ומחמיר וצפויות כאן בעיות התנהגות לא פשוטות - אשמח לעצה תודה דבורית

שלום דבורית, את צודקת מאד. דפוס התקשורת ביניכם בעייתי, ונודף ממנו ניחוח חזק של מאבקי כוח וכבוד. הילד מתמקח איתך, מאיים עלייך ומעניש אותך, ואת נופלת בפח, כדרכן של הרבה אימהות טובות, שלא רוצות לריב. העצה הכי טובה שאני יכולה לחשוב עליה כרגע, זה להגיע להדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים מנוסה, שיוכל להחזיר לך את העמדה הסמכותית שקצת אבדה לך. חשוב להדגיש, גם לטובת הורים אחרים, שענישה ו'הורדת ידיים' מהסוג שאת מתארת *אינה* הצבת גבול. בבית שיש בו גבולות ברורים, והורה סמכותי נוסך ביטחון, אין עונשים אלא שיתוף פעולה ויחסים הרמוניים. כרגע, הילד שלך סבור שהוא החזק וה"קובע" בבית, ויש לזה אחיזה במציאות. הפיתרון, כאמור, הוא לא להנמיך אותו או לגבור עליו במאבקי כבוד וכוח, אלא להנהיג סוג חדש של תקשורת בבית, המשלב חמימות וכבוד כלפיו, אך גם סמכות והחלטיות הורית. אפשר ללמוד זאת בנקל בעזרת הכוונה מקצועית קצרה. בהצלחה ליאת