בטחון עצמי

שלום ביתי אוטוטו בת 5 ואני מגלה אצלה סימני מופנמות וביישנות מול אנשים אם היא לא מכירה היא לא תדבר או תציג עצמה בשום אופן אתמול ניסיתי לשוחח איתה על הגן ולנסות לשמוע מי הם חבריה ומה לומדים והיא ממעטת בפרטים כששאלתי אם עושים מפגש ואם שואלים שאלות היא ענתה שמצביעה אבל אף פעם לא רואים אותה כאמא אני מאוד רוצה לעזור ולפתח אותה אך איני יודעת כיצד ואני חוששת שמא אני ובעלי תורמים לסגירות הזו מרוב הפינוק והעטיפות סביבה (ילדה ראשונה) מאז שנולדה אנחנו מלטפים..מחבקים....קונים....ומרגישים אכזבה כאילו כל הטוב והעדינות כלפיה עשו אותה ילדה חלשה ... כשאני רואה הורים אחרים ואת התנהגותם ה"קרה" יחסית אני מרגישה שאולי זו הטעות ולא היה נורא אם הייתה שומעת כעס סביבה או יותר סמכותיות.. האם בגיל כזה האופי כבר מוטמע כך שקשה לשנותו? הילדה מעדיפה את הבית ואת הטלויזיה על רוב האירועים החיצוניים למרות שבהיותה קטנה יותר לא השארנו אותה דקה ללא פעילות חיצונית והפגשנו אות עם הסביבה כאמא אני זוכרת מצעירותי עודף השקעה בסביבה מבחינת העצמה של האחר ואני לא יודעת אם זו השלכה שלי על התנהגותה דבר שאולי יעצים את הבעיה או שכן קיימת בעיה אני כל הזמן חוזרת וחושבת כמה היא מופנמת...סגורה..חסרת בטחון ואני יודעת כמה קשה להסתגל כך בחברה שלנו והכי הייתי רוצה בעולם לשחרר אותה היא נמצאת בחוג (לימודי) וגם אליו לא רצתה ללכת אתמול אך הייתי עקשנית והלכנו אני רוצה לרשום אותה לחוג ריקוד אך היא לא מעוניינת אני מרגישה שהיא חוששת לקראת דברים חדשים או דברים שעלולים לשים אותה בפוקוס אגב...כאשר "נבלעת" בין אנשים מוכרים לא שמים לב למה שאני מעלה....ונראה שהכל על פניו בסדר אך אני מרגישה אחרת אשמח לכל עזרה אפשרית מאחר ואיני מפסיקה לחשוב על זה.... היא נכנסה השנה לגן עירייה ואיני יודעת כיצד מסתגלת האם לשתף את הגננת או שעדיף "לשחרר"... על מנת שלא ליצור תווית שעלולה עוד יותר להעצים את המצב ??.

שלום אלונה, מופנמות וביישנות אינן חולשה, וכך גם ההעדפה להיות בבית. מדובר בתכונות אישיות יציבות למדי, לפחות לאורך שנות הילדות. ובכל זאת, אני מסכימה מאד עם ההשערה שלך, לפיה סגנון הורות עוטף ומגונן-יתר עלול לתרום לחוסר הביטחון של הילד. אם תחשבי על כך, אנו בונים תחושת כשירות ויכולת על סמך הפעולות וההישגים שלנו, וכאשר מישהו פועל במקומנו או חוסך מאיתנו התמודדות - סביר שנרגיש תלויים וחסרי יכולת. לכן, כרגע, נסי לסמוך על בתך ועל יכולות ההתמודדות שלה, ולהניח לה לפלס את דרכה בקבוצת הילדים ובגן, ללא התערבותך. זו אינה הורות 'קרה', אלא הורות מעודדת ומצמיחה. חושבת שתצליחי? ליאת