אימא מודאגת

שלום רב! אני אימא לילד בן 1.6, ילד חכם מאוד,מפותח הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה השכלית (ברמה של ילד בן שנתיים+). הבעיה היא שהוא מאוד מאוד אקטיבי,הוא כל הזמן מתרוצץ, כמעט ולא רואים אותו יושב ומתעסק במשהו יותר מ-3-5 דקות (אלא אם כן זה ממש ממש מעניין אותו), כל הזמן בתנועה,מתפס,רץ,משתולל,אם מנסים לעצור אותו מתעצבן עד מאוד!!! שאלה 1: האם אקטיביות יתר בגיל זה בהכרח משמשת כרמז להיפראקטיביות בילדות ובהמשך? איך מתמודדים עם זה כי לפעמים הוא עושה דברים מסוכנים (כאילו נכנס לסוג של טרנס,משתולל ולא שומע את מה שאומרים לו!) ? שאלה 2: בעקבות ההתנהגות שלו ניסיתי כמה שיטות לעצור אותו ועצרתי בכך שאני עוצרת אותו בכוח, הוא מתחיל כמובן לבכות ולצרוח,אני אומרת לו ברוגע שיסתכל עליי, שואלת אם הוא רוצה להמשיך לבכות, לרוב הוא עונה לי שלא, אך כשעונה שכן אני אומרת לו שילך לפינה, יבכה שם ויגש אליי כשירגע,לאחר מכן הוא ניגש לפינה הקרובה, עומד כמה שניות, נרגע וכשאני רואה שהוא רגוע, אני שואלת אם הוא נרגע לגמרי וכשעונה לי שכן אני מבקשת לגשת אליי, נותנת לו חיבוק ומסבירה לו למה ביקשתי ממנו לעצור או עצרתי אותו בכוח וכן למה ביקשתי ממנו לגשת לפינה,אני ממש רואה שהוא מבין אותי, השאלה אם גישה זו נכונה ולא תגרום לו לעגמת נפש או להשלכות אחרות!? תודה מראש על התשובה וחג שמח!

שלום ניקול, בהתייחס לשאלתך הראשונה - המונח "היפראקטיבי" פירושו "תנועתי-יתר". כדאי לזכור שלא מדובר בהפרעה נפשית או בבעיה פסיכולוגית אחרת, ולכן אין טעם לדאוג בשל כך. תנועתיות יתר היא 'מופע' מאד יחסי, וההגדרה של ילד ככזה נשענת בדר"כ על דיווחי ההורים, הגננת או המורה. באופן תאורטי, שני ילדים המתנהגים בדיוק אותו הדבר, יכולים להיות מוגדרים באופן שונה (אחד היפראקטיבי ואחד לא) רק בהתייחס למשפחה שבה הם גדלים. ילד הגדל במשפחה רגועה ונינוחה יכול להיות מוגדר כפעיל-יתר, כאשר ילד זהה הגדל במשפחה תזזיתית ונמרצת יוכל להיתפס כאפאתי או חסר חיים. הכל יחסי. כרגע, לתחושתך, הילד שלך פעיל ונמרץ, וכדי למנוע מצבים של כעס, תסכול וייאוש אצל כולכם, עדיף להתאים את הציפיות שלך ממנו ליכולות שלו ולמזג הבסיסי שלו. כלומר, מצד אחד לקבל אותו כפי שהוא ולהבין שהוא מתנהג בהתאם לטמפרמנט שלו, ומצד שני, להנחות אותו לכללי התנהגות שיאפשרו לכולכם איכות חיים. בעיני, הדרך שבה את פועלת היא מצויינת, מלבד אולי הדרישה לעמוד ב'פינה'. כדי שלא יחווה את זה כעונש, תוכלי לוותר על הרעיון של ה'פינה', ולשלוח אותו להירגע במקום נעים כמו החדר שלו, המיטה שלו, המיטה שלך, הערסל בחצר, או כל מקום אחר שבו הוא יכול (אולי בעזרת בובת פרווה או צעצוע אהוב אחר) להרגיע את עצמו. זה מסר חשוב מאד, המנחה את הילד כיצד לפרוק כעס או מתח בדרך לגיטימית ולא הרסנית, מבלי להשפיל אותו או לשדר לו מסר מרחיק ומנדה. מה את אומרת? ליאת