התעוררויות בלילה -בסמוך לקליטה לגן חדש

בוקר טוב בתי נכנסה לפני כשבועיים לגן חדש , גן עירוני . בנובמבר הקרוב ימלאו לה 4 שנים.ממוצע הגילאים בגן 3 וחצי. ליוויתי אותה בקליטה לגן במידה שהגננת אפשרה וניסיתי להכין אותה במידה מיטבית להבנתי . כל בוקר אנו אומרים לה מי לוקח אותה לגן ומי מחזיר. במהלך הקליטה הקפדתי כי תעשה היכרות וחשיפה למסגרת הצהרון שם אגב נשארים רק מחצית מילדי הגן , כ 16 במספר , מה שמאפשר קצת " אוויר " ותשומת לב אישית יותר. מעט על הקטנה : בתי היא ילדה שמחה חברותית פעילה ואנרגטית , היא ילדה קשובה ועירנית, סקרנית חברותית היא מטיבה להתבטא ולספר על העובר עליה ביום יום לטוב ולרע ואני שמחה על כך. יומיים לפני שהגן החדש היא החלה להתעורר בלילה בבכי , ומגיעה למיטתנו מדי לילה ; הדבר נמשך כבר יותר משבועיים. ניסיונותינו לדבר קצרות, לשאול מה מפחיד ,לחבק , להרדים שוב , להחזיר למיטה בסבלנות או בשלב מסוים כבר בלי סבלנות לצערי, לא צולחים. גם אם היא נרדמת היא מתעוררת אחרי 10 דקות בבכי ומתגנבת למיטתנו. היו לילות שכל הניסיונות להרדים אותה בחזרה במיטתה נמשכו עד 4 וחצי בבוקר כשאני או בן זוגי פשוט הולכים הלוך חזור מחדרנו לחדרה איתה יד ביד ואומרים קצרות : עכשיו לילה, ועכשיו ישנים. את ישנה במיטה שלך". ( 20 פעם בלילה ) ... מיותר לציין כי אנחנו לא מתפקדים ביום למחרת; שינה מקוטעת אינה בריאה גם עבורה שכן יום ארוך לפניה ( עד 16:00 ) שלא לדבר על נהיגה ארוכה למקום העבודה אחרי לילה לבן.. הערבים בהם היתה הולכת לישון בשמחה כאשר היא ממשיכה לספר לעצמה סיפורים או לדבר עם הבובונים שלה נראים רחוקים שנות אור מאיתנו ... אני מודעת לשינויים שהיא עוברת; גם אם כל היום עובר טוב והיא שמחה בגן ללא בכי והפרידה סבירה בבוקר אין הדבר אומר שהכל תקין ...(הגננת אגב מציינת כי הכל בסדר בגן ) אתמול למשל בטרם יצאתי בערב מהבית לסידור קצר והיא שאלה אם אני חוזרת מהר ...אני מאד מנסה לתת תשומת לב לאחר יום עבודה ארוך ( יש גם אח קטן בן שנה שגם בו צריך לטפל ) , אנו שומרים על שגרה קבועה של ארוחת ערב מקלחת ,סיפור כאשר היא במיטה ואנו בכיסא ליד ,הרבה מגע אוהב ופעילויות שהיא אוהבת אך מה עושים בלילות ? כשהיא מתעוררת בוכה שהיא לא רוצה לישון לבד ושהיא פוחדת מהחושך. שום ניסיון הרגעה הנותן לגיטימציה לפחדים שלה ( חשוב לי לאפשר את זה ולא להתייחס בביטול ) לא עוזר וגם אם היא נרדמת אזי הדרך למיטה שלנו ולשינה איתנו קצרה וחוזר חלילה . מה עושים ע"מ שתחזור לישון שנת לילה מלאה ונינוחה במיטתה שלה ?? חשוב לי לחדד כי מה שאני רואה לפניי בשעות הלילה זו פעוטה מפוחדת לגמרי, ממש מבועתת. ולהבדיל משעות היום בו באופן יחסי " אפשר להוריד אותה מהעץ" די מהר, בלילה הכל מתהפך. בשעה שקרבה לשעת השינה הילדה ממש דרוכה - רעשים חזקים מקפיצים אותה, היא הולכת אחרי או אחרי אביה כמעט לכל מקום בבית כדי לא להשאר לבד . הדבר קורה גם לאחר ימי חופש בהם היא פשוט " גמורה מעייפות בסוף היום " אני חשבתי שהחזרה עקבית למיטתה תגרום לה בסוף להבין כי אין טעם לבוא אלינו יותר וכי היא תרדם בסוף אבל לא כך . בן זוגי כבר לא מוכן לשתף איתי פעולה בלילות הלבנים של החזרה למיטה שוב ושוב כי אין בזה תוחלת ולמען האמת עלי לומר שיש משהו בדבריו. התוצאה הסופית היא זהה – כולנו מתמוטטים במיטתנו קרוב לבוקר ולא מתפקדים בבקרים. אודה מאד למענה כדי שנוכל לתת מענה עקבי שעשוי להתאים לה .

שלום רב, לפעמים, כשההורים מגיעים לסוג של אי-ספיקה, כמו שקורה אתכם, ובגלל החשש שתישברו (מספיק שפעם אחת הילדה מצליחה להעביר את הלילה במיטתכם, כדי לעודד אותה להמשיך לצרוח ולהתמיד בדרישתה), אני ממליצה להיענות לפחד שלה ולספק מענה בדרך אחרת. ארגנו לעצמכם מזרון או מיטה נוספת בחדרה, החליטו מי יהיה ההורה התורן, והודיעו לה שמעתה אתם שומרים עליה בחדר שלה, כדי שלא תפחד. אם תחשבו על כך, ודאי תגיעו למסקנה דומה לשלי: הילדה הקטנה שלכם נמצאת לאורך מרבית שעות הערות שלה הרחק מכם. עכשיו, משנכנס שעון החורף, אפשר לומר שהיא מגיעה הביתה כשעה שעתיים לפני החושך, מה שאומר *המון* זמן מבחינתה מחוץ לבית. ואז, כשהיא מגיעה הביתה, היא נאלצת להתחלק עם אחיה התינוק על זמן הבילוי במחיצתכם ועל תשומת לבכם. אין פלא שהיא נאחזת בכם בלילה ככל יכולתה, שכן שם היא מקבלת אתכם, כל כולכם, פעם בנינוחות וסבלנות קשובה, ופעם כועסים ומיואשים - אבל כל הלילה איתה! לכן, גם כדי לאפשר לה לחזור ולישון בנחת לילה מלא כבעבר, אני ממליצה על שינה של אחד מכם בחדרה, למשך כל הלילה. המשיכו בסידור הזה לתקופת מה, עד שתצליח להתגבר על היקיצות התכופות, וממילא גם עד תום תקופת ההסתגלות לגן. בהצלחה ליאת