קשיי הסתגלות לגן

שלום ליאת, בזמנו פניתי אלייך בנוגע לגמילה מחיתולים של בני, ועזרת לי מאוד. אני פונה אלייך שוב לקבלת עצה. בני בן שלוש בדיוק, ונגמל לפני כחודש וחצי מחיתולים במהלך היום. מהלך הגמילה היה טוב, וכמעט ולא היו פספוסים. קצת רקע נוסף: בני סבל ועדיין סובל לעיתים מנוזלים באוזניים, דבר שגרם לו לירידה בשמיעה ועיכוב שפתי קל, אולם בשנה האחרונה הוא עשה קפיצה גדולה בכל הנוגע לדיבור, ומדבר יפה, אם כי לעיתים סובל מגמגום קל או שמדבר לאט באופן יחסי, בעיקר כשהוא נתון במתח. הרבה פעמים כשהוא רוצה משהו הוא הולך ומנסה לקחת אותו ומיילל במקום לבטא את רצונו בדיבור (עשינו טעות בכך שבגלל שהבנו אותו תמיד, לא התעקשנו שיתבטא בדיבור...). חוץ מזה הוא עצמאי מאוד, שובב מאוד, ודי חסר פחד (לדוגמה: אם הוא רוצה לצאת מהבית הוא פשוט יוצא, בלי לומר כלום לאף אחד, או אם הוא רוצה משהו גבוה הוא יביא כיסא ויטפס כדי לקחת אותו). הוא נכנס לגן עיריה לפני כשבועיים וחצי, וקשה לו מאוד. הוא החל לפספס ולעשות על עצמו פיפי, מספר פעמים ביום. הוא החל לנשוך בגן (אף פעם לא היתה איתו בעיה של נשיכות). הוא לא כל כך משחק בגן עם ילדים אחרים. הביתה הוא חוזר אחרי הצהרון גמור מעייפות (הוא לא ישן שם צהריים, הן לא מצליחות להרדים אותו), ויושב שפוך רוב אחר הצהריים, שבד"כ נגמרים בהתקף זעם רציני. הגננות מתלוננות שמאוד קשה איתו, שקשה לו לפנות לילדים אחרים ושהוא צריך המון תיווך. האם זה בגדר תהליך הסתגלות סביר? ואיך מתמודדים עם הנשיכות? תודה רבה ושנה טובה, יעל

שלום יעל, ראשית, אני מפנה אותך לדברים שכתבתי (כאן, בתחתית הדף) בהודעה תחת הכותרת "תהליך הקליטה בגן חדש". תגובות רגרסיה, כולל נשיכות אצל בני שנתיים-שלוש, הן בגדר הסביר, במיוחד מאצל ילד שמתקשה לתקשר מילולית. את הטיפול בנשיכות יש להשאיר לגננות, מאחר שהתגובה להתנהגות תוקפנית (במיוחד בגיל הרך) חייבת להיות מיידית ככל האפשר. כרגע, כל מה שהייתי עושה זה קיצור יום הלימודים שלו למינימום, והארכתו בהדרגה, בהתאם ליכולת ההסתגלות שלו. בברכה ליאת