תלות באמא

שלום ליאת. אני אמא לפעוטה בת שנה וארבעה חודשים. היא נמצאת בגן כבר שנה, היא ישנה בצורה סדירה ובשעות קבועות ואוכלת טוב. אני ובעלי מנסים להתחלק בגידולה אך בשעות אחה"צ (מהיציאה מהגן ב-16:00) אני איתה עד שבעלי מגיע ואז אנחנו ביחד, בנוסף כל סופ"ש אנחנו מוקפים משפחה וחברים. בגן היא פורחת ובכלל כשאני לא בסביבה כל התנהגותה שונה. כשזה רק אני והיא, הכל מצוין לרוב, היא עצמאית, רגועה ונפלאה. כאשר יש עוד מישהו איתנו (ולא משנה מי- אפילו בעלי,אבא שלה) היא הופכת לתלותית מאוד. היא רוצה שאני רק אחזיק אותה ולא אעשה שום דבר אחר. אם מישהו רק יפנה אליה היא מתעצבנת ונדבקת אליי. אם אני מסרבת היא בוכה בהיסטריה ונעלבת. אני תמיד מעודדת אותה לגשת לאחרים, לשחק איתם ולתת להם להנות איתה. אולי בהתחלה הוחמאתי מהמצב אבל עכשיו זה כבר לא נעים. היא ילדה כל כך נבונה וטובת לב שאני רוצה שיהיה לנו טוב, כי עכשיו כבר לא כל כך נעים לי ואני רוצה לעשות משהו לפני שיהיה מאוחר. מה לעשות? האם זה כבר שלב להציב גבולות? אני לא רוצה ליצור אצלה משקעים. אשמח לתשובה, לירון

שלום לירון, הצבת גבולות היא עניין חשוב בכל גיל, אלא שיש לעשות זאת עם מחשבה ורציונל, ולהתאים את הציפיות והדרישות מהילד לגילו וליכולותיו. כרגע בתך עדיין תינוקת, והיא נמצאת רוב שעות היום במסגרת ולא לצידך. כאשר את אתה, היא נצמדת ומתקשה להיפרד, ובעיני זו התנהגות טבעית ומתבקשת בנסיבות הללו. הניסיונות שלך 'למסור' אותה לטיפולה של דמות אחרת, מעוררים אצלה חרדה והתנגדות, ורק מחזקים את ההיצמדות שלה אלייך. זכרי שילד שצרכיו מסופקים, ואשר נהנה מהיענות יציבה וקבועה של המטפל העיקרי בו, מפתח עמדה של אמון וביטחון בעולם, ומצליח ליצור קשרים טובים גם עם אנשים אחרים. ילד שלא בטוח בזמינותו של המבוגר הופך חשדני יותר ומתקשה לבטוח במבוגרים שסביבו. כרגע, אני מציעה להיענות לצורך שלה בנדיבות, ולהישאר זמינה וסבלנית גם מול ה'דביקות' שלה והסירוב לאחרים. בגיל שנה וחצי פוחתת חרדת הזרים, ואז אפשר יהיה להרחיב מעט יותר את החשיפה שלה לדמויות נוספות. שנה טובה ליאת