בעיות עם בת 12

שלום .אני ממש בבעיה עם ילדה בת 12 כבר בערך שנתיים אני לא יכולה למצואה איתה שפה משותפת ואין לנו שיחות נעימות חוץ מלריב וויכוח כול מהשאני אומרת לה היא לא מקבלת גם מקללת אותי בכללות ממש ומתחצפת עלי איפשר להגיד שאני לא קיית בישבילה ומאוד קשה לי איתה וגם מרימה ידיים עלי שזה ביכלל לא מקובל אני לא יודעת מה לעשות איתה ולאן לפנות השנתיים האלו הוי גם קשים לי במיוחד אני יבדתי את אבא שלי וילדתי בן רביעי העם זה בא הכול מזה .תודה מראש.

שלום רונית, בעיות התנהגות קשות כאלה אינן מתעוררות 'פתאום' בגיל ההתבגרות. ככל הנראה היו עוד קודם לכן קשיים ובעיית סמכות, רק שהצלחת איכשהו להבליג או להסתדר עם זה. בגיל 12 זה הרבה פחות נסלח, אך עדיין יש מה לעשות. לא ציינת איך מגיב לזה אביה של הילדה, וגם לא איך את עצמך פועלת ומגיבה מול ההתנהגות האלימה וחסרת הכבוד כלפייך. אני מניחה שכדי להיחלץ מהקונפליקט התמידי ביניכן, תצטרכי לאמץ שינוי גישה מהפכני, ולא קל. מצד אחד, יהיה עלייך להחליט על מדיניות ברורה וידועה מראש לשתיכן, אולי אפילו לנסח הסכם כתוב, לפיו לכל התנהגות שלה - חיובית או שלילית - תהיה תוצאה מיידית, חיובית או שלילית. למשל: כל דיבור מחוצף או קללה כלפייך יגרמו לכך שאינך מדברת אליה ואינך מזכה אותה במחוות של רצון טוב (כמו הסעות, קניית בגדים ונעליים, הקשבה ועזרה בשיעורים) לתקופת זמן שתחליטו עליה מראש. היא תוכל 'להרוויח' אותך מחדש *רק* בהתנהגות מכבדת. מנגד, התנהגות טובה, שיתוף פעולה ועזרה עם אחיה התינוק, למשל, תזכה אותה בצ'ופרים עליהם גם אפשר להחליט מראש (למשל - עוד זמן מחשב או טלוויזיה, עוד חצי שעה בערב לפני השינה, תוספת בדמי הכיס, וכד'). השינוי הנוסף שתצטרכי לעשות, הוא לשנות גם את גישתך כלפיה, ולהשתדל להימנע מאבקים וויכוחים 'אוטומטיים'. זכרי שוויתור וסובלנות חייבים לבוא גם מצידנו, במיוחד אם התקבע כבר דפוס של קונפליקט כמעט-כרוני. למען האמת, אני חושבת שקשה מאד לעשות צעדים כאלה ללא עזרה, וממליצה מאד על פנייה להדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים קליני. בהצלחה ליאת