התנהגות לא אופיינית

ילד שלי עלה לכיתה א מאוד חששתי אבל הכול היה בסדר גמור ובכלל בכמה חודשים של חופש הגדול הוא מאוד התבגר .אבל יש כמה דברים שמאוד מדאיגים אותי ורציתי את עזרתך בנושה בן שלי מאוד קשור אלי (תמיד היה) עם אבא יש לו קשר אחר מאשר איתי אבא יותר דורש ויותר מציב גבולות אני יותר מלטפת ויותר מחבקת ויותר מפרגנת ויותר מרשה ויותר קונה ויותר ויותר ... את אבא הוא פחות רואה כי אבא עובד עד מאוחר אבל למראות זאות אבא מקבל יותר כבוד והוא מכשיב לו יותר בזמן אחרון הוא מתחצף אלי יכול להגיד לי דברים מאוד קשים כמו אני שונה אותך שידרוס אותך האוטו את מתומתמת בעלי אומר שאני אשמה וזה אני מקבלת על זה שאני מרשה הכול .אני מרגישה רע מאוד עם עצמי כי אחרי שניה שהוא אומר את זה הוא באה אלי ואומר אמא סליחה והוא יודעה שאני אסלח ולא יעשה כלום כי אני לא יודעת מה לעשות הוא בן יחיד וברור לי שאני מפנקת ופחות מציבה גבולות אבל אני מנשה מה עושים כי הוא ילד מאוד טוב .אני מאוד רוצה שיהיה לי קשר איתו של כבוד ובכלל כל הנושה של ערכים למשפחה .יש לציין שיחסים בין בעלי ולי טובים אנחנו אף פעם לא מרימים טונים בבית או משתמשים במילים כמו שצייינתי קודם .קורא שיש חילוקי דעות כמו בכל המשפחות אבל משתשדלים לא לפני ילד ואים כבר כן יוצאה לפמים אז בצורה בוגרת ונורמלית

שלום טלי, אני נוטה להסכים עם בעלך, ולהאמין שהילד שלך מרשה לעצמו לזלזל בך בגלל הקושי שלך להתייצב מולו כדמות סמכותית ומחנכת. אהבה ללא גבולות (יש מי שקורא לזה - פינוק) מניחה את היסודות לבעיות התנהגות, לבעיות רגשיות (חרדות) ולקשיים חברתיים. חשוב לא להתבלבל בין סמכות הורית והצבת גבולות נאותה, לבין עמדה נוקשה, תוקפנית ולא מכבדת. אפשר בהחלט להיות הורה סמכותי ללא הרמת קול ובטח שללא הרמת יד. הורה סמכותי הוא הורה שמכתיב את כללי ההתנהגות בבית, מציב בפני הילד דרישות הגיוניות, ציפיות להתנהגות נאותה, וגבולות המבהירים את האסור והמותר. אני ממליצה לך בחום להגיע להדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים קליני, שיעזור לך להבין את הרציונל, ולסגל דרכי תגובה הולמות מול התנהגות מזלזלת או חסרת כבוד כלפייך. אל דאגה, לא יהפכו אותך לאדם רע או 'שוטר', אלא לאימא יעילה ומחנכת יעילה. מה את אומרת? ליאת

את צודקת אני מנשה להיות סמכותית אבל לפעמים זה לא עובד לי כי הוא טופס אותי כי חברה אני זו שמגיל 0 משחקת איתו על השטייח בבית ונכנסת איתו לכול מגלצ'ה בפרק ועושה איתו יצירות ומרשה לשחק בציבי ידיים ולעשות בלגן במיתבח אם הקמח כאשר עושים עוגיות כי זה גם הכיף שלי וכאשר בעלי אומר לי מה את עושה אני עונה שלא נורה יש מיים אפשר לנקות הכל אבל יש לי ילד אחד ואני רוצה שיהי מאושר .והוא ילד טוב ומקסים רק שזה מגיעה למקומות לא טובים ואני מפחדת וכולם אומרים את אשמה את לא נותנת לא עצמאות את עושה הכול בשבילו וזה גם מה שאמא שלי עשתה בשבילי תמיד חיבקה נישקה אמרה שהיא אוהבת אבל גם אז וגם היום עם אני רואה אמא שלי עצובה אני מרגישה רעה ומוכנה לעשות בשבילה המון והכול.אני מקווה שהבן שלי יהיה לא כמוני כי הוא גבר אבל רגיש מספיק למשפחה שלו ולערכים (איך עושים את זה נכון)עו שזה בא עם האופי. לגבי הדרכת הורים אני לא יודעת למי לפנות קצת חוששת מיזה כנירא זה המנטליות שבי שאומרת שללכת לפסיכולוג זה דבר האחרון למראות שברור שבאולמנו זה נחוץ סליחה שיצאה ארוך ותודה לך הפורום אוזר לי מאוד