אובדת עצות

ליאת שלום רב , אני אמא לנערה בת 14 בקרוב . אני מרגישה מותשת אני מגדלת אותה מגיל 5 לבד. ילדה שקיבלה המון חום ואהבה לכל אורך השנים. יש לה קשר עם האב לא יומיומי. עד כיתה ו' היא היתה ילדה שמנה נחבאת אל הכלים לא מקובלת חברתית. כאשר היא נכנסה לחטיבה רזתה המון הכירה בנות ברמה נמוכה מאוד (מעשנות לא לומדות מכריזות מהשיעורים) והתחברה אליהן. כל יום היו לי טלפונים מבית הספר שהילדה לא לומדת ומושפעת מהחברות. במקביל בחיי הפרטים התחתנתי פעם שניה, לקחתי את הילדה לטיפול של פסיכולוגית שעזרה לה מאוד ובהמלצתה העברתי את הילדה לבית ספר מעולה במקום בו עברנו להתגורר. הילדה לקחה את עצמה בידיים העלתה את כל הציונים ובקיצור קבלתי את הילדה בחזרה. אני מנסה לתת לה את כל מה שבאפשרותי שיהיה לה טוב .שמתי לב שאין לה הרבה חברות מדי פעם באה חברה אבל זה לא משהו קבוע. היא כל הזמן נקלעת למצבים שחברה נוטשת אותה אחרי בילוי, או שהיא יוצאת עם חברה לסרט ומייד לאחר מכן קוראת לי. בזמן האחרון אני מגלה שהיא משקרת לי באופן כרוני וקבוע אפילו ללא סיבה. היא מסתגרת בחדר ומדברת בלי סוף עם כל מיני בנים מהפייסבוק שפשוט נראים נורא ערסים ומופרעים היא נדבקת רק לחברים וחברות שפוגעים בה. אין לה חיי חברה נורמלים וכמה שאני מעודדת אותה ומנסה לדבר אל ליבה לא עוזר לי כלום. שקר אחרי שקר. היא נותנת לשכנה להתקשר אליה כביכול לקרוא לה לצאת קצת ונפגשת בסתר עם כל מיני בנים. אני יודעת שהיא ילדה תמימה במקצת ומפחדת שינצלו את תמימותה. ותמיד אני מזהירה אותה ומסבירה לה שאין לי בעיה עם ידידים רק שיהיו ילדים טובים מבית הספר ממקום המגורים שלנו. איןלי מושג איך היא מתחברת רק לערסים וכל מיני ילדים שלא לומדים וכו. אני כבר לא יודעת איך להתמודד איתה ואין לי יותר כוח. אני כרגע בחודשי הריון מתקדמים. אני מרגישה שהיא פשוט שואבת ממני את כל האנרגיות וכל מה שבנתי מתחיל לההרס מחדש. אשמח לקבל ממך ייעוץ או דעה או כל דבר אחר אני פשוט מאבדת את הכח. תודה וסליחה על אורך המכתב.

שלום טליה, לפעמים, ילדים שחוו דחייה חברתית, יעדיפו את חברתם של ילדים חלשים יותר, שאינם מאיימים עליהם, או כאלה שמציעים תחושה מהירה של שייכות. 'ערסים' (שהם בעצם הכי 'אחי' היום) מספקים תחושה של 'סחבקיות', ומספקים - לפעמים בדרך של בעיטה במוסכמות - חיבוק חברתי אלטרנטיבי לילדים שנהדפו מהחברה היותר 'נורמטיבית'. גם מתירנות מינית מוקדמת יכולה להיות דרך להשיג אשלייה של קרבה ואינטימיות, במיוחד אצל ילדה שגדלה ללא דמות אב. בעיני יש כאן צורך ממשי בטיפול פסיכולוגי, שייתן לבתך מרחב קשוב וסבלני, מבט מתפעל, דואג ולא שיפוטי, ויעזור גם לך לראות את הצרכים שלה ולהיענות להם באופן מיטבי. פני לייעוץ, או חזרי לפסיכולוגית שעזרה לכם בעבר. בהצלחה ליאת