צריכה ייעוץ

בתי לומדת בתיכון.מדובר בילדה שנראית מצויין, תלמידה מצטיינת ומוכשרת בתחומים רבים ומין הסתם מקובלת מאוד בקרב הבנים.הבעיה שבנות כיתתה מאוד מקנאות וממש מסיתות אחת את השנייה נגדה בכל מיני סיפורי סרק כדי לגרום לשינאה.ילדה אחת נטפלה אליה במיוחד ולא מפסיקה להציק בכול מיני הערות קטנות ובכל מיני רמזים בפייסבוק. מי שלא מצטרפת לחבורת ה"שינאה" לא מרגישה שייכת (עד כמה שזה נורא),יחד עם אותה ילדה הצטרפה גם מי שהייתה חברתה ה"טובה" של בתי שמסתבר שלא הפסיקה לרכל עליה..אנו בפתיחת שנת הלימודים ודיי אובדים עיצות האם להעביר אותה בי"ס אחר או להשאיר אותה להתמודד כאשר כמעט ברור שאותן בנות ינסו להסית בכל מקום שהיא תהיה.עלי לציין שבתי לא עונה להן ולא נגררת למריבות.יש לה חברות נוספות בשיכבה, אבל בכיתה יש מעין חרם עליה (מדברים איתה, אבל לא מעבר לזה).שיחה עם המחנכת עלולה להחמיר את המצב....מה לדעתך עלינו לעשות? הילדה עצמה לא ממש מגובשת ובכל יום משנה את דעתה.

שלום ענת, כשהילד שלנו נתון במצוקה חברתית, אנחנו יכולים לחוש כאב נורא, חוסר אונים, כעס ועצב גדול. אנחנו כ"כ רגילים להגן על הילדים שלנו, ולפתע קורה להם משהו רע, ואין לנו - לכאורה - יכולת לעזור. העובדה שלבתך יש חברות בהחלט מעודדת. זו אינה הבדידות הנוראה שמפחידה הורים ומחנכים, אלא התמודדות לא פשוטה שאפשר לצלוח. אני נוטה שלא להמליץ בדר"כ על מעבר לכיתה אחרת, אלא דווקא על התמודדות וחיזוק הילד בסביבתו הטבעית. בניגוד אלייך, אני חושבת שדווקא יש טעם לערב גורמים מביה"ס (מורה, מנהלת ויועצת), שמנוסים בטיפול יעיל בקשיים חברתיים. חשוב להזכיר בהקשר זה, שכיום (לצערנו, בעקבות האסונות שקרו) קיימת מודעות גדולה לנושא הבדידות והנידוי החברתי, ויש בכל מוסד חינוכי תכניות מגירה למקרים של חרם ונידוי. אני לא חושבת שזה המצב אצל בתך, אך עדיין אין סיבה להשאיר אותה לבד עם כל זה. בכל מקרה, מה שחשוב במקרים כאלה, זה לחזק אצלה את האמונה בעצמה ובכוחותיה, ולהעצים את החלקים המתמודדים. הזכירו לה בכל הזדמנות מה היא שווה, וכמה אתם אוהבים אותה וסומכים עליה. הידיעה שהיא לא לבד יכולה להיות מנחמת מאד בעיתות משבר כאלה. בהצלחה ליאת