גיל 3

יש לי 2 שאלות לגבי גיל 3 1. הילדים בגן באים בבוקר עם משהו קטן שהם אוכלים, עניין הכיבודים מאוד משמעותי שם... הבת שלי לא רוצה לכבד ואני רוצה לשמוע את דעתך בעניין, להכריח לכבד, מה לעשות שלא מכבדים, אני בתור הורה חושבת שיש לי אחריות ללמד אותה לכבד אחרים ובעיקר כשהיא אוכלת לידם, האם יש טעם "להעניש" אותה ולא להביא אוכל מכיוון שהיא לא מכבדת ? 2. הבת שלי לעיתים צועקת על חברים, כל מיני דברים, שלא יגעו לה, שלא יעשו לה, שלא יבואו אליה (גם אם הם בכלל לא התכוונו לעשות אחד מהדברים הנ"ל) ממש צורחת עליהם... איך להתייחס לזה ? באופן כללי אגיד לך שאני מאוד סבלנית, לא צועקת, מגיבה באסרטיביות, עונדת על שלי אך בצורה שקטה ומכבדת

שלום רב, בעיני, אין להכריח ילד לחלוק משחקים, ממתקים או כל דבר אחר כנגד רצונו. נוכל לדבר עם הילד על ערכים של חברות ושיתוף, אך להשאיר את הבחירה בידיו, ולהמליץ - לכל הפחות - על כך שיצניע את 'מרכולתו', ולא יתגרה בילדים האחרים. מאחר שבגיל שלוש, להרבה מאד ילדים קשה לחלוק רכוש, לאפק דחף ולהתמודד עם 'התנגשות רצונות', אפשר לנסות ולטפל בכך ברמה המערכתית, כלומר לבקש מהגננת לבקש מההורים לחדול מהנוהג הפסול הזה, שמכניס הרבה מתח ברגעי הכניסה לגן. בעניין הצעקות, אני ממליצה לנסות להתחיל את השינוי בבית, ולהתחיל לשלוט בצורה טובה יותר במערך התגמולים שלכם: כלומר, לבחון מה קורה בבית אחרי שהיא צועקת. האם היא משיגה כך את מה שהיא רוצה? האם אתם 'הולכים על ביצים' כדי למנוע את הצרחות? האם היא זו שמנהלת את העניינים בבית? צאו מנקודת הנחה שכאשר היא תלמד שהצעקות אינן מביאות עמן סוג של תגמול, הן ייפסקו. נסו לבחון את מידת היעילות שלכם ביכולת להציב גבולות, ולגרום לה לציית ולכבד אתכם. אם אתם חושדים שאינה יכולה להתמודד טוב עם תסכולים, פנו להדרכת הורים קצרה. בברכה ליאת

הי ליאת אני מסכימה איתך שלא צריך להכריח, אבל אני חשה שבתור הורה יש לי אחריות ללמד אותה את החשיבות של לחלוק ואם אני לא מסכימה לה לאכול ליד ילדים אחרים כשהיא בוחרת לא לכבד, מה שיוצא שהיא יוצרת מצבים שהיא תאכל לבד, אני רוצה לחנך אותה לכבד אחרים ולא להסתיר מאחרים... לגבי הצעקות ממש לא הכיוון... אנחנו בית מאוד רגוע ושקט, מה שאנחנו מחליטים אנו עומדים באסרטיביות מאחריו ואין מצב שאנחנו "נכנעים" לצעקות, היא ממש לא משיגה מה שהיא רוצה, אנחנו נותנים לה דברים שנראים לנו נכונים אך אם החלטנו שלא, זה ישאר לא על אף הבכי, אני יכולה להגיד לה שאני רואה שהיא עצובה אבל הבכי לא יעזור לה בשביל XXX ... אנחנו בשום אופן לא הולכים על בייצים והיא לא מנהלת את הבית. הבעיה היא גם יותר מחוץ לבית, נגיד עם חברה או בכניסה לגן, כשהיא לא רוצה לחלוק משהו , אם היא לא רוצה שיגעו לה במשהו או לתת משהו (גם אם אף אחד בכלל לא רצה לקחת לה)