בת 3 חצופה

בתי בת ה-3, אחות לבן בן ה- 6. היא מאוד חכמה ופיקחית לגילה, מדברת ומתנהגת בבגרות התואמת לאחיה לפחות... אבל לעיתים יש לי תחושה שאני חווה איתה את גיל ההתבגרות ממש. היא עונה לא יפה, צועקת עלינו, הכל רוצה להחליט ואם לא מסכימים לה היא בוכה,משתוללת, תמיד בכעס... אני מוצאת את עצמי כועסת עליה הרבה,לעיתים אף נותנת "פליק" ביד מחוסר אונים מולה.אני נותנת לה לעשות בחירות כמו לבוש או אוכל אבל מעמידה גבולות ברורים כמו לתת יד בכביש, להכנס למקלחת . יכול להיות שזה קשור, אבל באופן כללי לאח שלה יש בעית תקשורת לכן זקוק ליותר תשומת לב ואנו בעבודה שוטפת איתו, אבל עדיין מקפידים לתת לה את מלא התשומת לב, האהבה והדאגה. עוד נקודה היא שאבא שלה "מחובר", אליה מאוד אפילו אמרה שהיא רוצה להתחתן איתו:) והוא יותר סלחן כלפיה ולכן אני נתפסת "הרעה". אני יודעת בוודאות שהדברים הללו משפיעים על ההתנהגות שלה ושהיא מנסה אולי למשוך עוד תשומת לב,אבל אני לא יודעת איך לצאת מה"לופ" הזה של הכעס ההדדי, היא בתי אהובתי ואני רוצה שיהיה לה טוב,תכבד אותנו ולא תשנא אותי... אגב- בגן היא מקסימה:-) תודה

שלום מורין, ממליצה לך מאד לא לבלבל בין שפה עשירה לבין בגרות רגשית. ההתנהגות שאת מתארת אינה מעידה על בגרות, אלא על בעיה בוויסות הרגשי שיכולה לשקף חוויה של ננטשות (בהשוואה לאחיה, ולא ברמת המציאות, כמובן), או בעיה בגבולות. כאן המקום לציין שהצבת גבולות אינה מסתכמת בשמירה עליה מפני סכנות, אלא ביצירת מערך יציב ועקבי של כללי "עשה" ו"אל תעשה", הנשמרים ונאכפים בסמכותיות שקטה, בתקיפות אך לא בתוקפנות. ממליצה לך בחום לפנות להדרכת הורים, שתסייע לך להיחלץ מהלופ אליו נקלעתם, ותנחה אותך כיצד לשמור על הכללים באסרטיביות סמכותית לאורך זמן. הכתובת היא פסיכולוג ילדים קליני המתמחה גם בהדרכת הורים. את, כמובן, מוזמנת לקרוא עוד בפורום שלנו, ולהתרשם מתשובות שניתנו כאן בעבר בנושא זה. הנה לינק לדוגמא - http://www.doctors.co.il/forum-3284/message-28443#message-28443 בהצלחה ליאת