הכל נובע מקנאה???

יש לי שני בנים בן 11 ובן 5.5 , הבנים מאוד שונים באופיים , הצעיר ילד מאוד נוח ועם הבכור מאוד קשה לי , הוא מדבר אליי לא יפה , מתנהג באלימות כלפיי אחיו בכל הזדמנות שאפילו אנשים בסביבה הקרובה מעירים לי על כך לא פעם, הבכור מקבל די הרבה תשומת לב ממני ובייחוד עכשיו שהוא בבית בגלל החופש והצעיר לא כיוון שהוא בקייטנה , מה שנותן לנו די הרבה זמן איכות יחד ואכן אנו יוצאים לארוחות בוקר והולכים לשחות יחד ויש לו כמה שעות טובות כל יום איתי אחד על אחד , עהעניין שמדובר בילד ששום דבר לא מספק אותו ומרגיש שמגיע לו הכל , וכמה שהוא מקבל (והוא מקבל המון , אולי יותר מדיי אפילו לטעמי, "תסמונת האב העובד קשה") שום דבר לא מרצה , ולא מדובר רק בדברים חומריים שהוא מקבל אלא גם תשומת לב , זמן איכות כפי שציינתי לא חסר לו . כולם אומרים לי הוא מקנא באחיו , אני מקבלת את זה שקיימת קנאה אך העוצמות שלה לא ממש מובנות לי ולא מקובלות עליי כי גם לצעיר יש מקום בבית ולא ייתכן שהוא היחיד שיתייחסו אליו . אין ספק שבאופן טבעי כיוון שעם הצעיר אין כמעט "עניינים" כי הוא באמת ממושמע , מקסים ושובה לב , לא יוצא לי לכעוס עליו הרבה , עם זאת שכאשר יש צורך הוא נענש ואני כועסת גם עליו . יצא שהגדול שאל למה על הצעיר אני לא כועסת וישבתי והסברתי לו בדיוק במילים האלו שאין לי על מה לכעוס עליו , ואם אני אומרת לגשת להתקלח הוא הולך ואם לאכול אז הוא מגיע די מהר ולמה שאכעס עליו אם אין על מה , הסברתי לו שינסה גם הוא ויראה שאני לא סתם כועסת ללא סיבה אך הוא פשוט כל הזמן ממורמר ורוטן. אני חושבת שיש לו בעיות חברתיות בגלל האופי שלו שהוא קצת בעייתי ואני משוחחת איתו ומסבירה שאנשים אוהבים סביבם אנשים עם אנרגיות טובות , שמחים ולא רוטנים וגם שהרבה פעמים חברים שלו רואים את גילויי האלימות שלו כלפיי אחיו וזה אולי גם מרתיע אני לא יודעת כבר מה לעשות , בעלי לא ממש תורם פה לעניין ומגבה אותו הרבה פעמיים בצורה טיפשית אפילו לדוגמא אם אני צועקת עליו והוא מחזיר אז הוא אומר לידו , אם את צועקת עליו הוא יצעק עליך ... או שהשבוע ניסיתי לשכנע שיילך לקייטנה ולא רצה אז התלונן בפני אביו שאני מכריחה אותו (מה שנכון , אך לטובתו בלבד כי משתעמם מאוד) אז בעלי אמר לו לידי , אמא לא יכולה להכריח אותך לעשות שום דבר) אחחחחחח....מעצבן!!!!! צריכה את עזרתך , תודה !!!!

שלום שי-לי, אם תנסי להיכנס רגע לעורו של הבן הגדול שלך, אולי תוכלי להבין חלק מההתנהגויות הבעייתיות שלו. לפעמים, כך מתנהג ילד שמרגיש שאין לו כבר מה להפסיד. מבין השורות שלך, אפשר לשמוע עד כמה הוא נתפס בעינייך כאלים, תובעני, קנאי, ממורמר ורוטן. לא כייף לחיות במשפחה שרואה אותך ככה, במיוחד כאשר באותה משפחה ממש, גדל לו גם ילד מושלם אחד, שאף פעם לא כועסים עליו, כי הוא תמיד מתוק, נעים וממושמע. אז אולי המשפט של הבעל שלך אינו הוגן ("אם את צועקת עליו הוא יצעק עליך ..."), אבל אפשר לומר שכל עוד תראי בו את הילד הבעייתי, האלים והקשה, התסכול שלו יגבר, וכך גם התנהגותו המקצינה. ממליצה לך בחום להגיע להדרכה הורית, שתעזור לך לשבור את מעגל הקסמים שמפעיל את שניכם. אין לי ספק שגם הילד הבכור שלך עושה מדי פעם דברים טובים, ואם תשכילי 'לדוג' אותם ולתגמל אותם, תוך התעלמות (זמנית) מהדברים השליליים, תעלה המוטיבציה שלו להיות טוב. בהצלחה ליאת