גן ילדים מתאים??.

שלום רב יש לי ילדה בת שנתיים ותשעה חודשים. לילדה רגישות יוצאת מן הכלל,אינני מגזימה ,לעיתים קרובות אני מנהלת איתה שיחות כאילו היתה לפחות בת 8. היא סופרת בעברית ובאנגלית עד 10,מדברת ומביעה את עצמה בצורה מושלמת ( בגיל 10 חודשים החלה לומר מילים,ומדברת שוטף כבר מגיל שנה ושלושה חודשים. כפי שציינתי מה שבעיקר יוצא מגדר הרגיל ,היא רמת המודעות והמעורבות הסביבתית שלה,מתעניינת בהכל,כל דבר שחורג את השגרה מפריע לה ,וכפי שציינתי רגישה ביותר לכל הסובב אותה. מאחר וכך,לא מהרתי להכניסה לגן והילדה היתה עם סבתה עד עתה. כרגע גם בגלל קשיים אישיים וגם בגלל סוג של תחילת השתעממות,הכנסתי אותה לגן בלב כבד. הילדה בוכה וממאנת להרג,הצוות מצידו לטעמי אינו מעודד יחס אישי מדי כלפיה (לדבריהם ,כדי לנסות לשלבה בסביבה וכדי שתיצור קשרים חברתיים.)זהו השבוע הראשון,הילדה חוזרת ומבקשת לא ללכת לגן,וכאמור בוכה כל זמן שהותה שם,(היום חל שיפור קל). יש לציין שלא היתה בגן יותר משעתיים וחצי בכל יום. סבתה ואני מעניקות לה תשומת לב יוצאת מגדר הרגיל,כי כך דורשת ואנו ששות לתת. כל הצוות בגן ציין את ייחודה . שאלתי,האם יש בגן בכדי להזיק לה? האם עלול להגרם לה נזק נפשי כתוצאה בניגוד לרצונה מהשהות שם? האם עלולה לאבד את יחודה ותכונותיה המיוחדות אם לא תטופחנה בגן? האם ישנן מסגרות מתאימות יותר? דבר נוסף אחרון-אמורה לשהות בגן ארבע שעות וחצי בערך,12 ילדים,גילאים שנתיים וחצי עד שלוש וחצי. מצטערת על האורך ועל ריוי השאלות,אובדת עצות,מודאגת וחסרת מנוחה. תודה רבה

שלום גלית, אחת המתנות המשמעותיות שיכולת להעניק לבתך, זו האפשרות לגדול 'סולו', בטיפולה של דמות מסורה אחת, ולהתאים את הסביבה באופן מיטבי לצרכיה השונים. כיום, בתך הגיעה לגיל שבו לגן הילדים יש ערך רב על פני השהות בבית, והצרכים החברתיים כבר אינם יכולים לקבל מענה מספיק במסגרת הביתית. ההסתגלות לגן יכולה להיות מעט מורכבת בגיל זה, אך הבסיס האיתן שקיבלה עד היום, יחד עם היכולות יוצאות הדופן שלה, יעזרו לה להתאים את עצמה במהרה למסגרת החדשה וליהנות מיתרונותיה. תני לך ולה את הזמן, ואל תחששי גם מביטויים של קושי או התנגדות. הם נורמליים מאד ותואמים לנסיבות. גן טוב אינו אמור 'לקלקל' את ייחודיותו ותכונותיו של הילד, אלא לחזקן, ולהוסיף עליהן נדבכים נוספים של תפקוד - קוגניטיבי, מוטורי, חברתי ורגשי. מצרפת לך את דבריו המרגשים של רוברט פולגום, שמצוטטים בלי סוף בהקשר של חיים טובים. הנה - "כל מה שאני צריך לדעת כבר למדתי בגן", רוברט פולגום. כל מה שאני באמת צריך לדעת לגבי איך לחיות ומה לעשות וכיצד להתנהג, למדתי בגן הילדים. החכמה אינה נמצאת על פסגתה של גבעת האוניברסיטה, אלא דווקא בארגז החול בגן. אלה הדברים שלמדתי: שתפו את החברים בכל. שחקו בצורה הוגנת. אל תכו אנשים. החזירו את הדברים למקומם. סדרו את הבלגן שלכם. אל תיקחו דברים שאינם שלכם. אמרו סליחה אם פגעתם במישהו. רחצו ידיים לפני האוכל. הורידו את המים בשירותים. עוגיות פריכות וחלב קר יעשו לכם טוב. הקפידו לחיות חיים מאוזנים – ללמוד קצת, לחשוב קצת, לצייר, לשיר, לרקוד, לשחק ולעבוד כל יום קצת. שכבו לנוח כל יום בצהריים. בצאתכם לעולם, היזהרו ממכוניות, החזיקו ידיים והישארו יחד. היו מודעים לדברים הנפלאים. זכרו את הזרע הקטן על מצע הכותנה: השורשים מעמיקים, הצמח גדל מעלה, ואיש אינו יודע בדיוק כיצד או מדוע, אבל כולנו כאלה. דגי זהב, אוגרים ועכברים לבנים, ואפילו הזרע הקטן בצלוחית – כולם מתים. כך גם אנחנו. ואז, זכרו את ספרי הילדים, את אחת המילים הראשונות שלמדתם – המלה הגדולה מכולן – להסתכל. כל שעליכם לדעת נמצא איפשהו ברשימה הזאת. כללי הברזל, אהבה, היגיינה בסיסית. אקולוגיה, פוליטיקה, שוויון וחיים שפויים. קחו כל אחד מהפריטים האלה והרחיבו אותו למונחים מתוחכמים של מבוגרים, ישמו אותו על חיי המשפחה שלכם, בעבודה, בממשלה או בעולם – ותראו שהכל עדיין נכון וברור ויציב. שערו בנפשכם איזה עולם טוב יותר יכול היה להיות, אילו כולנו – העולם כולו – היינו מקבלים עוגיות וחלב כל יום אחר הצהריים, ואז נשכבים לנוח, עם השמיכות שלנו. אילו לכל הממשלות הייתה מדיניות בסיסית להחזיר תמיד את הדברים למקום ולסדר את הבלגן שלהן. וזה עדיין נכון, ולא משנה בני כמה אתם – בצאתכם לעולם, כדאי להחזיק ידיים ולהישאר יחד. *** סוף שבוע נעים ליאת