מקלחות ילדים

הי ליאת יש לי שאלה, אולי קצת תרבותית אבל אשמח אם יש גם תשובה פסיכולוגית. יש לי שני ילדים, בן בגיל 6 ובת בגיל 8, הם אינם מתביישים אחד מהשני לגבי הגוף והערום, ואינם מבקשים בפרטיות כשהם במקלחת למרות שאני מעודדת זאת, האם עלי "לזרום" עם רצונם, או שהם כבר בגיל שנכון עבורם שאקבע בשבילם. ושאלה נוספת, לילד בגיל שש יש חבר דמיוני, מה זה אומר? האם זה יכול להיות קשור לקושי חברתי בגן? תודה יעל

שלום יעל, את נוגעת בתחום שהוא אכן תלוי תרבות, והדעות בנושא חלוקות. יש מי שיטענו נחרצות שמעל גיל 5-6 אין לאפשר לילדים לחשוף או להיחשף לעירום, ויש מי שמאמין שעירום אנושי הוא עניין טבעי ויפה, וכל עוד הוא נטול משמעות מינית אין בו רע. אישית, אני מאמינה שלכל בית יש צביון וסגנון חיים משל עצמו, וההתייחסות לעירום של בני המשפחה נקבעת בהתאם לאורח החיים. אני מכירה משפחות בהן צנעת הגוף העירום נשמרת כבר בינקות, ומשפחות בהן אחים מתקלחים יחד אפילו בגיל 12. רוב הילדים נמנעים מחשיפה באופן טבעי כאשר היא מתחילה להביך אותם, איפשהו בגיל החביון, ואני מניחה שלא רחוק היום שזה יקרה גם אצל ילדייך. אם, לעומת זאת, את מרגישה שמשהו בהתנהגותם מביך אותך או גורם לך אי שקט, נסי לכוון בעדינות למקלחות נפרדות. לשאלתך השניה, יש לא מעט ילדים ש'גוררים' עמם את החבר הדמיוני גם עד גיל 7 ויותר, ומשלחים אותו לנפשו כשמסתיים תפקידו. הגם שחבר דמיוני, כמשתמע משמו, יכול להפיג בדידות ולשמש תחליף לחברים אמיתיים, יש לו הרבה תפקידים אחרים, בעיקר כאלה הקשורים להרגעה, הפחתת חרדה, והתמודדות עם פרידות, אובדנים או מעברים. מאחר ובנך כבר בן 6, אפשר להניח שהוא בשלהי מערכת היחסים עם חברו הדמיוני, ומעתה הקשר ידעך בהדרגה. אם תרגישי שזה ממשיך באינטנסיביות, גם ע"ח קשרים חברתיים אמיתיים, שווה לבדוק אם יש איזו התמודדות פסיכולוגית שלא מקבלת מקום בחיי המציאות. לפי שעה, נראה לי שאין מה לדאוג. בברכה ליאת