הליצן של הגן

בני בן 4.5, השנה התחיל גן עיריה וכיוון שלא הכיר אף ילד ההסתגלות שלו היתה קשה מאוד. גם היום, עקב ADHD, קשה לו מאוד לקשור חברויות למרות רצונו העז, והוא מצא חבר אחד ע"י זה שהוא הופך את עצמו (ביחד עם אותו חבר שיעזוב את הגן בקרוב) לליצן של הגן. הם "עושים שטויות" ו"מצחיקים" והוא חושב שכך יאהבו אותו יותר אבל זה רק מרחיק ממנו את שאר הילדים, שהוא כל כך רוצה בחברתם. אמרתי לו שההתנהגות הזאת מרחיקה ילדים אחרים, אבל אני לא בטוחה שהוא מפנים את דברי. האם יש לך עצות? האם יש לו בכלל את היכולת לא להתפרע ולנסות להצחיק כל עוד לא מקבל ריטלין?

שלום הדר, השימוש ב'הצחקות' הוא בדר"כ אסטרטגיה שנוקט 'ליצן הכיתה', כדרך להימנע מעיסוק בתכנים רגשיים מאימים. ילד כזה חש לעיתים שהוא אהוב ומקובל רק כשהוא שמח, מצחיק ועושה שטויות. אמונה מוטעית זו עלולה לגרום לילד לחשוב שאין לו זכות לחוות רגשות שליליים (למשל כעס, עצב, אכזבה) ולמצוא להם ערןץ ביטוי לגיטימי. עזרו לו לחוות ולבטא בבית את כל קשת רגשותיו באופן חופשי, גם כשהם שליליים או בלתי נעימים לאוזניכם. נסו להימנע מלבקר ללא הרף את התנהגותו ולאותת על אהבתכם גם כשהוא עצוב, שקט או כועס. נסו לא לכעוס עליו הרבה, ולעודדו לקראת יחסים של שיתוף והבנה, ולא להכביר דיבורים ומילים 'חינוכיות' או נזפניות. כרגע, האופציה של הטיפול בריטלין נראית מעט מקדימה את זמנה. הריטלין אינו תרוןפת קסם, ויש לצרוך אותו בתבונה וזהירות. בגיל ארבע וחצי עדיין אין הצדקה לכך, ולכן במקומך הייתי מתמקדת בחינוך להתחשבות, לקבלת כללי ההתנהגות נאותים, ולכיבוד דמויות סמכות. שבחו אותו בכל פעם שיצליח להתאפק, להבליג, ולהתנהג לפי הכללים. לרטלין עוד יגיע הזמן... בהצלחה ליאת