התקפי בכי באמצע היום בגן וגם בתחילה רוצה את אמא

שלום ליאת קודם כל אני רוצה להגיד שאני מאוד מעריכה את התשובות שלך בפורום, בכל פעם שמימשתי את העצה שלך זה עזר מאוד ולכן אני מאוד סומכת על התשובות שלך. את מקסימה. ועכשיו לבעיה הנוכחית. במשך שבועיים האחרונים ובמיוחד בשבוע האחרון כשאנחנו באים לגן , הילדה ( בת שנתיים וחצי ) נתפסת בי חזק ולא רוצה להרפות וללכת לגננת בשום אופן. היא רוצה שאני אשאר אתה. היא מתארגנת בבית ברצון לגן , הולכת ברצון ורק כשבאים היא מבינה שאני הולכת ולא רוצה לרדת ממני. היא בוכה ממש בהיסטריה. היום שמעתי מהגננת שכל השבוע האחרון , גם לפני ארוחת הצהריים , היא מסרבת לאכול וממהרת ללכת לישון כי היא יודעת שאחרי השינה באים לקחת אותה והיא מצפה שאני אבוא לקחת אותה ולכן ממהרת ללכת לישון כבר. ( היא אוכלת את המנה שלה אחרי השינה , הגננות שומרות לה ). הבעיה היא שאני אף פעם לא באה לקחת אותה מהגן כי אני עובדת עד חמש. סבתה באה 3 פעמים בשבוע ורביעי - חמישי אבא שלה בא. ואני באה לקחת אותה מהסבתה הביתה. בחודש האחרון הסתדר לי שיצא לי לקחת אותה מהגן פעמיים בסך הכל. אולי מאז היא מצפה שאני אבוא כל פעם ומתאכזבת? כשסבתה או אבא באים , היא נצמדת לגננת ולא רוצה ללכת אליהם כי היא מצפה שאני אבוא. היו ימים שניסיתי להשאר אתה בבוקר בגן קצת עד שהייתה נרגעת וניסיתי גם את השיטה של למסור אותה וללכת מייד. השיטה של להשאר יותר מוצלחת אני רואה כי היא נרגעת והולכת לשחק וכשמוסרים אותה מייד היא בוכה בצורה איומה והיום אפילו הקיאה מרוב בכי ( כך סיפרה לי הגננת ). אין לי אפשרות לצאת מעבודה ולהתחיל לאסוף אותה. מה עליי לעשות?

שלום אריאלה, תודה על מילותייך הטובות :-) ולשאלתך - עוד לפני שחושבים מה עושים, רצוי לנסות ולהבין מה מקור ההתנהגות ה'בעייתית'. ילדתך עדיין פעוטה בת שנתיים וחצי, והיא נדרשת להיפרד ממך כל בוקר בידיעה שתיפגשו שוב רק בשעות הערב, מעט לפני ארוחת הערב, המקלחת וההשכבה לישון. במונחים של ילדה בת שנתיים וחצי, פרידה כזו נדמית כנצח. אין בכוונתי לעורר אצלך אשמה או ייסורי מצפון, אך עלינו לזכור שהילדים שלנו זקוקים לנו, מתגעגעים אלינו, וכואבים את הפרידה מאיתנו כמעט מדי יום. כשהילד גדל, ומבשילה אצלו תחושת הזמן וקביעות האובייקט (ההבנה שמישהו ממשיך להתקיים גם כשהוא יוצא מטווח הראייה), יש יכולת טובה יותר לשרוד פרידות. כרגע, בתך מגיבה בעוצמה לפרידה ממך גם בגלל שזה באמת קשה לה, וגם כי היא מתקשה לווסת את רגשותיה. אם אינך יכולה להגיע ולאסוף אותה אחה"צ, והבוקר שלך יותר מרווח ונינוח, הישארי איתה מעט יותר, ותני לה בנדיבות את הביחד שלכן. גם כשאת נשארת, אל תעלמי לה פתאום מבלי להיפרד, כי אז הדריכות והחרדה שלה יימשכו. הישארי איתה, הכיני אותה לפרידה, ועזבי את הגן רק כשהיא 'מרופדת' בנוכותה של אחת הגננות. אכן לא קל... בהצלחה ליאת