ילד בכיתה א רגיש מאוד

הבן שלי בכיתה א היה מאז ומתמיד ילד סופר רגיש לטוב ולרע. השבוע היה במסיבת יומהולדת ומכיוון ששיחקו שם בצורה לא הוגנת בקבוצה היריבה ("רימו") ישב בצד כל היומהולדת ולא השתתף. כדי לגרום לאחרים להרגיש רע עם מעשיהם הוא העניש את עצמו ולא נגע בממתקים בכלל ובא הביתה רעב. כששאלתי אותו איך לדעתו ירגיש ילד היומהולדת אם ידע שהוא לא נהנה ביומהולדת שלו - הבהיר שברור לו שהוא יפגע וזאת המטרה בגלל שילדים רימו ביומהולדת. זאת לא הפעם הראשונה שלא משתתף ביומהולדת למרות שהוא ילד חברותי- פעם קודמת לא השתתף כי היה לא הוגן בעיניו שרק ילד אחד קיבל הפתעה על הצלחה במשחק. לאחרונה גם כשבעלי ואני כעסנו עליו הוא נשאר בחדר וכתב לעצמו על פתק: לברוח מהבית בחופש הגדול. אחרי כמה ימים לשאלתי, הסביר שתיכנן לברוח בחופש הגדול ולכן רשם לעצמו כדי שלא ישכח. הוא בחר דווקא בחופש הגדול כי ידע שיפריע לי יותר אם דווקא בזמן שיש לנו הרבה זמן משותף ביחד לבלות הוא יברח - זה יפריע לי יותר. אני לא בטוחה ולא יודעת לשים אם היד על הנקודה הבעייתית - האם חוש הצדק שלו עובד שעות נוספות? האם לא יודע להפסיד? האם רגיש מדי לסביבה? לא בטוחה אבל אני יודעת לומר שהוא ילד שקשה לו עם תחרותיות מאוד.

שלום נינה, יש ילדים תחרותיים מאד ורגישים, החווים גם כשלים או הפסדים מתונים כפגיעה אנושה בתחושת הערך העצמי. לפעמים זו תוצאה של עמדה הורית "מתפעלת-יתר", שיצרה אצל הילד אמונה שהוא שווה, מוערך או אהוב רק כשהוא חכם, מוצלח ומוכשר, כלומר - מצליח ומנצח. גם אם ברמה ההצהרתית ההורים אומרים אחרת, ילדים סופגים את עמדותיהם של ההורים ביחס להישגים והצלחות. כאשר ילד כזה אינו מקבל אספקה שוטפת שלך שבחים, התפעלות או ניצחונות, הוא הופך זועם, מתוסכל ומאוכזב. הוא כועס על סביבתו מרגיש צורך להעניש את האחרים על העוול שנגרם לו. כאשר הסביבה נבהלת מהכעס הזה, מנסה לפצותו או לנחמו, הילד עלול לפתח אוריינטציה קורבנית, ולתפעל את הזולת דרך האשמה ואיומים. בעיני, חשוב להישאר איתו במצבים הללו ולתקף את כאבו ורגשותיו, אך במקביל להימנע מלפצותו או לתגמל בדרך כלשהי את ההתנהגות הזו. במילים פשוטות, אם הוא 'מעניש' אחרים ונסוג מהסיטואציה, אמרו לו שאתם מצטערים שכך הוא מרגיש, ומקווים שיצליח להתגבר על זה בכוחות עצמו. אל תנסו לפצות אותו או לתת לו משהו במקום מה שהפסיד. באופן דומה, אם הוא מאיים לברוח, תוכלו לומר שאתם מצטערים שכך הוא מרגיש, ומצטערים מראש על כל הפעילויות שהוא יבחר להפסיד. הביעו את נכונותכם לכבד כל החלטה שלו, ואת תקוותכם שיבחר בסופו של דבר לבלות איתכם בנעימים. אם תרגישו שאתם מסתבכים ונמצאים במבוי סתום, התייעצו עם פסיכולוג ילדים קליני ובקשו הדרכה הורית. בהצלחה ליאת