חרדת נטישה

שלום רב, יש לי תאומות בנות שנה ו-8 חודשים שעד לעכשיו היו בטיפול סבתא , לפני יומיים הכנסנו אותן למסגרת גן. כאשר אני לוקחת אותן בבוקר לגן הן בוכות לאחר שאני הולכת אפילו שאני נשארת 15-20 דקות וכשהן משחקות אז אני עוזבת בלי להגיד ביי שלא יבכו אבל בכל זאת הן שמות לב ובוכות. הגננות אומרות שזה נורמלי ויעבור עוד חודש בערך. כאשר בעלי מוציא אותן מהגן והוא בבית הולך לשירותים או למקלחת הן בהיסטריה בוכות "אבא אבא" ולא מוכנות שיעזוב אותן שניה אחת.האם מדובר בחרדת נטישה? האם עשינו בשכל שהכנסנו אותן למסגרת? האם אני צריכה להשאר איתן יותר מ-15 דק' או ללכת ישר כי אני רוצה שיסתגלו ויהיו עצמאיות?אני זקוקה לתשובתך בתודה יפה.

שלום יפה, אני לא חושבת שיש בעיה מעצם זה שהחלטת להכניסן למסגרת. הכניסה לגן בפעם הראשונה יכולה להיות אירוע משברי, אך מדובר במשבר בלתי נמנע ובמידה רבה אפילו 'בריא' מבחינה התפתחותית. מבחינה זו, הגננות צודקות, ותגובת הבכי תיעלם קרוב לוודאי תוך זמן לא רב. עם זאת, ההיעלמות הפתאומית, בלי לומר שלום, אינה בריאה ואינה נכונה, כי היא משאירה את הילד דרוך, חרד ודביק גם כשאין איום מיידי בפרידה (כמו שקורה להן עם אבא). זה נכון שאם תגידי להן שאת הולכת (בבוקר בגן), הן יבכו למשך מס' רגעים, אך יירגעו תוך זמן קצר. הפרידה מאפשרת להם לסמוך עלייך, לדעת למה לצפות, ולא להיאחז בך בייאוש רק מהפחד שתיעלמי פתאום. באופן אישי אני מאמינה שטוב יותר לקצר גם את זמן השהות שלך בגן, ולהיפרד תוך זמן קצר. כרגע, מאחר שמדובר ממש בימים הראשונים, ממליצה לך להשאירן לזמנים קצרים העולים בהדרגה. שעה שעתיים בימים אלה, בהמשך שלוש שעות, ארבע, וכך הלאה. בהצלחה ליאת