בתי מסתובבת בחוץ

שלום יש לי ילדה בת 16 שכבר שנה בערך מתמרדת בי. אמרו לי לתת לה זמן, להתרגל לזה שהיא מנסה להתבגר אני כמובן ממשיכה להציב לה גבולות ולא להתרגש מזה אבל לפעמים כאקט של נקמה שלא הרשתי לה משהו היא לא עונה לי לטלפון ולא חוזרת עד מאוחר הביתה. אני בלילות כאלו לא ישנה ואני מחפשת פתרונות, מעבר לזה שמפריע לי שהיא עושה מה שהיא רוצה ומצפצפת עלי גם עכשיו עם כל האלימות שמשתוללת אני לא יודעת איך לעצור את המחשבות שרצות ו"מה אם"... איך אני אמורה להתנהל מולה בשלב הזה?

שלום נילי, תקשורת פתוחה ו'זורמת' עם הילדים אינה נבנית ביום אחד. מדובר בתהליך מתמשך של שיח, הנעשה מתוך עמדה מכבדת ומתחשבת, אך גם סמכותית ואסרטיבית. היעלמויות מהסוג שאת מתארת משולות בעיני ל"נשק לא קונבנציונלי", השובר את כללי המשחק. מרגע שילד שובר את הכללים בצורה כזו, חשוב ליצור מענה הולם, שיגרום לו לחשוב פעמיים לפני הפעם הבאה. אני לא מתכוונת לעונשים חמורים או לנקמה נגדית, אלא לתוצאה מיידית ולא רצויה שתקושר למעשה. למשל, לאחר לילה ללא שינה, שך דאגה גדולה לשלומה, תוכלי "להיות מאד עייפה" ביום שלמחרת, עד כדי חוסר יכולת להסיע אותה, לבלות איתה או לצ'פר אותה בכל דרך שהיא. תוכלי להדגיש שמאחר שאינה מכבדת הסכמים, ומאחר שהיא מזלזלת ברגשותייך ובדאגתך, לא תוכלי להרשות לה לצאת בשעות הערב. או, מאחר שאינה עונה לשיחות הטלפון ממך, את רואה את עצמך פטורה מלשלם את חשבונות הטלפון שלה, גם אם הדבר יעלה במחיר של ניתוק הקו באופן זמני. חשוב שהסנקציה תהיה מידתית, מיידית וקשורה להתנהגות הבעייתית שהובילה לכך. ממליצה לך מאד להיעזר בהדרכת הורים קצרה, כדי לא להיגרר למלחמת עולם, וכדי לגרום לה לשתף פעולה ולהתנהג בדרך מכבדת. בברכה ליאת

היי נילי, אני יכולה להזדהות איתך בעניין,גם אתמול קראתי פוסט של מישהי בקפה דה מרקר (הורות בימינו=דאגה, את יכולה למצוא דרך גוגל) ובאמת מדובר על כל הנושא שקשה לנו "לשלוט" על הילדים ושלא תמיד אפשר "לכלוא" אותם בבית.. אני בדומה לכותבת הפוסט לקחתי את הבנות שלי לשיחה והסברתי להן את המצב הרגיש היום וכמה חשוב להסתובב עם פלאפון ולא ללכת לבד במקומות לא סימפטיים, הבהרתי להן שאני "נודניקית" מתוך דאגה ושהן צריכות לקבל ולהבין את זה. נסי לדבר איתן בצורה בוגרת קודם כל