ילד טוב ,ילד רע

כן, אני יודעת שלא תאהבי את הכותרת שלי ובכל זאת : יש לי ילד טוב ויש לי ילד רע. למרות האימרה שאין ילד רע, מבחינתי הבוגר אצלי הוא ילד רע, הצעיר ילד טוב, מלא אהבה, מנסה בכל כוחו להתקרב ולאהוב את אחיו הבוגר ממנו (15,17) אך ללא הצלחה. הגדול יש לו שתי דרכים שבהן הוא "מתקשר"עם הצעיר, או שהוא פשוט ברוגז איתו ימים שלמים, או שלועג לו ומציק לו ומדכא אותו עד לגרימת דמעות של תיסכול ואכזבה מצידו של הצעיר המנסה כ"כ להתקרב אליו.הגדול פשוט מדכא כל שמחת חיים וצחוק , שלא לדבר על כך שמערער כליל את ביטחונו העצמי. זה מתמשך שנים רבות, למעשה מאז קטנות, ביקרנו אצל פסיכולוגים רבים, ניסינו "שיחות" כלום. הבן פשוט אטום בכל הקשור באחיו. יום זה לילה ולילה זה יום. אטימות מוחלטת. רוע לשמו. זה כואב לנו נורא נורא לראות את הצעיר מאבד משמחת החיים שלו, ומבטחונו, במקום ילד פתוח וחמוד הולך ונעשה סגור וחששן. מה עוד ניתן לעשות, באמת, עשינו כמעט הכל. כל מה שייעצו לנו. מחנכים, פסיכולוגים מגשרים, הכל. וכלום. תודה

שלום הילה, גם אני אפתח ואגיד שאני חושבת שלא תאהבי את התשובה שלי, ובכל זאת אנסה. את יודעת, כשאומרים לי "היינו אצל המון מטפלים ויועצים ועשינו כל מה שאמרו לנו ללא הועיל", אני נוטה להטיל ספק ביכולתי לעזור. אחרי הכל, אם כ"כ הרבה אנשי מקצוע לא הצליחו, איך אוכל אני... ועוד מרחוק... ועל סמך מידע מועט כ"כ? אני רוצה להציע לך לבחון עם עצמך באומץ, האם באמת הייתה שם נכונות לפעול ברוח ההמלצות. את מתארת יחסי אחים פגועים מאד, כאשר הבכור מתנכר לאחיו הצעיר,או מציק לו, מדכא אותו ובז לו. אם תקראי שוב את האופן בו את מתארת אותם, תוכלי למצוא ללא קושי לפחות סיבה אחת ליחס הזה. זה לא פשוט לשאת בתארים כמו "אטום" או "רוע לשמו", בעיקר כשלצידך גדל גדול צדיקי הדור. אני חושבת שכאשר תוכלי לראות את בנך הבכור ואת הזדקקותו ליחס מקבל ואוהד מצידך, תפחת התחרות והקנאה ביניהם. זה לא פשוט בכלל, אני יודעת, אך זה אפשרי, ורצוי עם עזרה מאיש מקצוע. בהצלחה ליאת

ואפילו צחקתי למישפט שלך "גדול צדיקי הדור". והתחושה שלך שאין לך במה להוסיף ולעזור אחרי ביקורים שלי אצל בעלי מיקצוע איננה נכונה, כי הרי הפורום נועד על מנת שגולשים יוכלו להחשף בפני עוד דעות , אולי בכל זאת משהו בתשובתך, שאולי תהיה שונה ומיכוון אחר , יאיר את עיניי? ויחס אוהב מצידי כלפי הגדול אף פעם לא עזר. כפי שכתבתי מאז קטנות. נישקתי חיבקתי, אמרתי שהוא הכי יפה בעולם והכי חכם בעולם (דרך אגב זה נכון וגם היום אני אומרת לו את זה) הוא מקבל מאיתנו פי מאה יותר מאחיו, חיבוקים מאביו, משחקי חצר עם אביו, נסיעות סולו, שיחות נפש, ועוד ועוד. ושום דבר לא משנה את היחס ה"מקטין" והמדכא כל הזמן כלפי אחיו שכל הזמן צריך לוותר , צריך להבין, צריך וצריך וצריך . ובמקום שהגדול יהיה הבוגר , הקטן הוא הבוגר הסולח המבין זה שצריך תמיד להיות בצד. אז אולי בכל זאת?? תודה.