מה עושים?

אני אמא לליאור בן 12 וחצי הלומד בכיתה ז. מאז ומתמיד ליאור הוא ילד מאוד חברותי, נעים ונחמד. אוהב להיות במרכז העיניינים. לפני שנה וחצי עברנו לעיר אחרת. ליאור היה אז בכיתה ו. היה שלב מאוד קטן במהלך השנה שליאור חש לא בטוח במעמדו החברתי והדבר השפיע עליו. פתאום הוא מספר שלא בא לו להגיע לבית הספר ושהחברים לא משחקים איתו. הדבר הפריע לו מאוד. מיידית פניתי למחנכת הכיתה וכן ליועצת ויידעתי אותן. היועצת לקחה את ליאור למס' מפגשים ולאחר מכן שוחחה איתי ואמרה כי העניין בסדר גמור ולליאור יש כישורים חברתיים. ואכן הוא השתלב לשביעות רצונו בחברה. תמיד רצה אבל להשתייך למקובלים ולא לשוליים. השנה במעבר לכיתה ז, ניראה כי כל המוטיבציה ללמידה פחתה מעט, הוא עדיין מכין שיעורים ולומד למבחנים, אך בשיעורים עצמם המורים מדווחים כי הוא מפטפט וניראה כי דעתו מוסחת בקלות כאשר אחד מחבריו קורא לו. תופעה זאת לא הייתה בתחילת השנה. כשהגעתי לשוחח עם המורים ואחר כך עם ליאור, הבטיח לי שישים לך להתנהלותו הלימודית בשיעורים. ואכן ליאור הוכיח לי אישית, כי אין בעיית קשב וריכוז, שמעולם לא הייתה לו, אלא הוא שם לעצמו גבולות ברורים והעביר מסר לחבריו כי בשיעור אין מפטפטים איתו והוא רוצה ללמוד. עדיין הוא נשאר חבר של כל המקובלים עם סייגים בשיעור. בערב ל"ג בעומר האחרון ביקש לחזור מאוחר הבייתה כמו כל חבריו. ביקש עד הבוקר. כמובן שסירבתי לכך בתוקף, ואז התפשרנו עד השעה 2. כשהתקשר בשעה 2 ביקש להישאר עוד קצת . הסכמתי. ב 4 התעוררתי בבהלה והתקשרתי לליאור וכעסתי עליו שהוא נשאר עד 4 ללא רשות. השבוע ביקש לצאת ביום שישי בערב עד השעה 12 בלילה. וניראה כי זה הולך להפוך לרוטינה- לצאת כל יום שישי בערב. מה לעשות? ניראה כי חבריו סובבו לו את הראש... בזמנו המחנכת ציינה שמות של מס' מחברין שיש להם השפעה שלילית על ליאור בשיעורים. אותם חברים מלווים אותו גם היום וממש שואבים אותו לחברתם. שוחחתי עם ההורים של החברים וניראה כי לא ממש מפריע להם היציאות של ילדיהם, וניראה כי הם מקלים ראש בכל הקשור לחינוך וערכים ולימודים. מה לעשות ? יצויין כי ליאור במהותו ילד ממושמע, עוזר איכפתי , אך לי נראה כי השפעות חברתיות חזקות ממני, וניראה כי ליאור נטמע בהן.

שלום רב, החינוך לערכים, הגדרת כללי ההתנהגות בבית ואכיפתם - נמצאים כולם בתחום אחריותם של ההורים, ואחריות זו עומדת בעינה גם כשמנגד פועלים כוחות המשפיעים מבחוץ. חשוב שנוכל, כהורים, להכיר בכוחן של ההשפעות החיצוניות, להתחשב בהן, ולנסות לקבל את העובדה שככל שהילד שלנו גדל, הוא יהיה יותר דעתן. עולם הערכים של הילדים שלנו הולך ומתרחב, שואב מן החינוך בבית, אך לא רק. מסתבר שבעניינים מהותיים, ילדים מאמצים את ערכי הבית והמשפחה, בעוד שבעניינים שטחיים יותר (כמו אופנות לבוש, דרכי בילוי, מוסיקה, וכד'), ההשפעות החיצוניות דומיננטיות יותר. אם הילד שלך בסה"כ ילד טוב וממושמע, עדיף לגלות גמישות וסובלנות, לא להתעקש על קוצו של יוד בסוגיות פחות חשובות (כמו שעת החזרה מבילוי), לטובת יחסים הרמוניים ותקשורת פתוחה, ולטובת ערכים מהותיים וחשובים יותר כמו לימודים, למשל. מה את אומרת? ליאת

היום דווחתי ע"י מחנכת הכיתה כי בני הפריע בשיעור הראשון ובשיעור האחרון, עצר את נשימתו ופרצופו האדים. המורה שלימדה בכיתה נבהלה מאוד וחשבה שהוא בקוצר נשימה. מייד רצה להזעיק את מחנכת הכיתה שגילתה אח"כ שהוא עשה זאת בצחוק. מטרתו הייתה להסב את תשומת לב הכיתה אליו ולהיות במרכז העניינים. וכל זה לקול צחוקם של התלמידים. בני ממש נגרר אחרי מעשים שלא בטוח שחשב עליהם, או הפעיל שיקול דעת הגיוני. נראה כי החברים ממש עלו לו לראש. מה לעשות? אינני רוצה להטיל עליו סדרה של עונשים או הרחקות מחבריו, כיוון שבטוחני שזה יצור אנטי מוחלט, וניסיונות לשבור את האיסורים. גם המחנכת שלו צמיינת בפניי כי ישנם שני ילדים בכיתה שבעטיים הוא נגרר ועושה שטויות. דברים שאם היה לבד לא היה עושה אותם. אנא הציעי לי מה לומר לו? ומה להמליץ כדרך טיפול למחנכת הכיתה ואולי אף לבקש את סיוע היועצת?