בת 3 - ללא חברים :(

שלום, אני אמא של תותי, בת 3 וחודשיים, הורים גרושים ( מאז שהיא בת חצי שנה). נמצא בגן נעמת מגיל שנה עד היום, לתותי יש רק חברה אחת למשחק בכיתת המעון, ואם החברה לא נמצאת או לא רוצה לשחק איתה היא ת מ י ד יושבת בצד, לרב בקושי מתששפת בפעילות הגן. הדבר הסתמן לי מגיל מאוד צעיר, לא הייתה הולכת לכל אחד, ( גם למשפחה הקרובה מאוד), צריך לשחד אותה כדי לקבל נשיקה או חיבוק ( מצד הסבתא סבא- שהם נורא קרובים), עדיין מתקשה להפרד ממני בבוקר בכניסה לגן, למרות שהגן מציין, ואני יודעת שהטיפול הולם וחם. מה עליי לעשות?

שלום רב, ביישנות היא תכונה אישיותית יציבה למדי, כלומר - מלווה את האדם לאורך התבגרותו ובמצבי חיים שונים. רוב הילדים והאנשים הביישנים מצליחים להסתדר למרות המגבלה הזו, ומוצאים לעצמם חוג מצומצם וטוב של חברים, איתם הם מצליחים להתנהל בצורה טובה ולהישאר "הם עצמם". העובדה שבתך הצליח ליצור לעצמה חברות קרובה עם ילדה אחת, יכולה לשמח: אם זה הצליח עם ילדה אחת, זה יכול להצליח עם עוד. כשאת יודעת ומכירה בכך שלבתך קל יותר במצבים של "אחד על אחד", השתדלי לעזור לה ביוזמה של קשרים נוספים כאלה, תחילה בשעות אחה"צ, בעזרת האימהות, ובהמשך, בעזרת הגננת, גם בגן. כרגע, איני רואה טעם להתחיל טיפול רגשי, אך אפשר יהיה לנסות לקראת גיל 5-6, אולי אפילו טיפול קבוצתי לילדים עם קשיים חברתיים. בהצלחה ליאת