יחסים בין אחים

הי ליאת, יש לנו בן 3 וחצי ובת שנה ו 8 חודשים. על אף הקרבה בגיל היחסים ביניהם טעונים ולא פשוטים. הגדול הוא בעל מזג נוח ומשתף פעולה והקטנה, כמו כל מי שנולד לתחרות, ממזרה ומרדנית. שניהם מפותחים מאוד לגילם ותמיד היו. ורבלית, קוגניטיבית, מוטורית. כשהם יחד הם כמעט לא משחקים ביניהם כי נדיר שיש אינטראקציה חיובית, אלא מיד מתלקחת אש. הוא הופך רכושני מאוד, לא משתף ולא חולק והיא נלחמת על שלה ולמדה ממנו לא לתת. מהר מאוד זה גולש לדחיפות או מכות, וגם אם אנחנו משתדלים לא להתערב ואומרים: "אנחנו סומכים עליכם שתסתדרו ביניכם", כשיש סכנה פיזית לנפילה או מכה אנחנו מוכרחים לשים לזה סוף ואז אני מרגישה שאנחנו נתפסים כנוקטי צד, מה שמגדיל את היריבות. יש לציין שהם מאוד אוהבים אחד את השני. הגדול מבקש תמיד לעשות אמבטיות משותפות ולאכול עם הקטנה, והיא מתעוררת מהשינה ומיד מחפשת אותו (הוא בגן, היא בבית). האבסורד הוא שלמרות היותו גדול הוא מרגיש מאויים ממנה, נעלב כשהיא מרביצה, מתכופף כדי שהיא לא תזרוק עליו צעצועים. מאידך, הוא גם לא חוסך ממנה את שבטו... כמי שגדלה בבית בו לא עודדו קשר בין האחים חשוב לי מאוד לטפח יחסים טובים וחזקים ביניהם. אשמח לעצתך, תודה

שלום רב, כשאת אומרת את המשפט החשוב "אני סומכת עליכם שתסתדרו ביניכם", את גם צריכה להתכוון אליו. אם אין מאחוריו כוונה אמיתית מוטב לא להגיד דבר, ולפעול ללא שום הערה שיפוטית להפרדת כוחות. מאחר ומדובר בשני ילדים צעירים מאד, הפרדה כזו לעיתים מתבקשת, אך יש להקפיד לעשותה עניינית מאד, ללא הטפות והסברים מילוליים ממושכים. אני מאמינה שאם היית אוזרת אומץ וזזה משם בכל פעם שמתחילות מכות, היית מגלה עד מהרה שההצגה נגמרת מהר, ללא הרוגים ופצועים. ממליצה לך מאד לחפש עוד תשובות בנושא בפורום זה (חפשי תחת מילות מפתח "מריבות אחים" או משהו כזה). בספר "ילדים האתגר" של דרייקורס, יש פרק או שניים נפלאים המוקדשים לנושא, ומסבירים כיצד ילדים משתפים פעולה ומתפעלים את הוריהם דרך ובאמצעות המריבה. הדרכת הורים, גם של פגישה אחת (לפחות ככה זה אצלי), יכולה לחולל נפלאות גם בתחום זה. בהצלחה ליאת