התבכיינות ?

שלום רב, יש לי ילדה בת עוד מעט שנתיים. לאחרונה היא מתבכיינת/ מקטרת על כל דבר שלא מוצא חן בעיניה/ לא מיד מצליח לה. קורה שגם הבקשות שלה הן בנימה מתבכיינת. ברצוני לשאול מהי לדעתך התגובה הנכונה, כזו שלא תבטל את המקום הרגיש או הזקוק שלה, אך גם כזו שתעזור לה ללמוד להתמודד ותבהיר לה שבאופן כזה לא מפעילים אותנו ההורים. בברכה, מילי

שלום מילי, פעוטות מתקשים להפעיל ביעילות מנגנונים של וויסות והתאפקות, ולכן, במצבי תסכול הם נוטים להגיב באופן רגשי ו'גולמי', ולא בדרך הבוגרת והמאופקת שהיינו אולי רוצים. "התבכיינות" כדרך תגובה אופיינית יכולה להתבסס כאשר הילד מגלה (לאור ניסיונו) שיהיו לה תוצאות רצויות מבחינתו. אם הקיטורים והיללות גוררים בעקבותיהם תשומת לב מיוחדת וניסיונות פיצוי מצד ההורים, הסבירות להופעתם מתגברת. לכן, אם ברצונך להכחיד את הדפוס, נסי להתעלם ממנו, ולא לתת לזה להפעיל אותך. תוכלי לומר משהו כמו "אני רואה שלא הצליח לך, ואת בטח מרגישה עצובה/כועסת/מאוכזבת. אני בטוחה שעוד מעט זה יעבור לך". מעבר לזה, רצוי להניח לה. כשהיא נרגעת, תוכלי לציין בסיפוק כמה נעים לך לראות שהיא מצליחה להתגבר 'כמו גדולה'. בהצלחה ליאת