לדים שלא מקשיבים

שני הילדים שלנו בני 6 ושנתיים וחצי הם לא ממשומעים, ואוהבים לשחק להשתולל ולבלגן. אבל צריך להגיע למקומות בזמן, הבית צריך להיות מסודר וכו'. כשמדברים איתם ומסבירים להם הם לא מקשיבים ולא עושים מה שמבקשים מהם, גם אם זה למשל להתלבש בבוקר, ואז אנחנו מאיימים בעונשים ובעלי צורח עליהם ולפעמים גם אני. הבקרים למשל הפכו לסיוט של צרחות . איך ממשמעים אותם? איך גורמים להם להבין שעד שעה מסויימת חייבים לצאת מהבית והם צריכים לשתף פעולה? תודה

שלום דגנית, למרבה הצער, ילדים אינם מסוגלים לגדל ולחנך את עצמם, וזו אחת הסיבות לקיומו של הסידור הזה שנקרא הורים :-) הורות טובה היא הורות שמאזנת בין חום, אהבה והכלה לבין ההכרח להציב כללים, גבולות וציפיות מהילדים, כדרך להכינם לחיים כבני תרבות. את האיזון הזה יש הורים שמצליחים למצוא באופן אינטואיטיבי, ויש מי שזקוקים ליד מכוונת ועזרה. אחת הטעויות הנפוצות, זו התנועה הקיצונית שבין אנרכיה מוחלטת או רכות והכלה אינסופית מצד אחד, לבין איומים, צעקות ועונשים, מצד שני. שיתוף פעולה מצד הילדים הוא פרי מאמץ של השתדלות, מחשבה וחינוך עקבי, הנעשה תוך השקעת עבודה וזמן. הניסיון לחנך את הילדים בשבע בבוקר, בשיא הלחץ, אינו ריאלי. כדי לבסס עמדה הורית סמכותית, חשוב לבנות אותה, נדבך על נדבך, ולא בצורה קפריזית. תוכלו להתחיל מקריאה של ספרות הורית (למשל: "ילדים האתגר" של דרייקורס, או הספר של מיכל דליות), או - טוב יותר - להגיע להדרכת הורים של שניים-שלושה מפגשים אצל פסיכולוג ילדים קליני. אתם מוזמנים לדפדף בדפיו הראשונים של פורום זה, ולקרוא תשובות לשאלות דומות. לתחושתי זה אחד הנושאים עליו כתבתי אין ספור פעמים כאן, בפורום. מקווה שתצליחו להתגייס לפעולה, כדי להחזיר לכולכם איכות חיים והרמוניה. זכרו שבית המתנהל ללא גבולות יוצר אצל הילדיפ פגיעות לבעיות חרדה וקשיים חברתיים בעתיד. פנו לעזרה בהצלחה ליאת