ילד בן שנה

ליאת שלום יש לי ילד בן שנה ו3 אחרי 2 בנות קצת בשביל הרקע היה מאושפז עד גיל 3 חודשים בגלל תסמונת שנולד איתה שאינה גורמת לבעיות שכליות וכו אלא יותר חיצוני בחודש האחרון התחיל לזחול ולהעמד עדין לא מדבר כי נושם דרך טרכאוסטומי ומוציא הרבה את הפקק דיבור אבל יודע להביא את עצמו מצוין הוא גם מאוד קשור אלי וכשאני הולכת מלידו לרוב מתחיל לבכות ונותן לעצמו מכות בפנים עם היד מה אני יכולה לעשות לגבי זה זאת הרגשה לא נעימה לראות את זה גם כשאני רוצה להוריד אותו מהידיים לרצפה הוא מתנגד עם הרגליים או נשכב על הגב ועוד דבר אנחנו אמורים לעבור דירה בקרוב וגם אני צריכה ללדת בחודש הקרוב תודה מראש

שלום רב, לא כתבת הרבה על התסמונת ממנה סובל ילדך, אך אפשר להבין מבין השורות שחודשי החיים הראשונים שלו היו ספוגים במתח (בעיקר שלכם, ההורים). לעיתים, כש'עמדת הפתיחה' שברירית כ"כ וכרוכה באשפוזים וטיפולים קשים (אולי גם בסכנה ממשית), משהו בהתקשרות הראשונית בין הילד לאמו (אטצ'מנט) נשאר חרדתי ולא בטוח. כמובן שזה מצב "בלי אשמים", אך יש טעם לעבוד עליו, ולהחזיר לשניכם את תחושת הביטחון גם כשאתם לא צמודים. ממליצה לך מאד להיעזר באיש מקצוע, שיוכל להכיר מקרוב את המגבלות שיוצרת התסמונת שלכם, ולהנחות אותך כיצד לשמור על עצמך (ועל הגבולות הנכונים) בדרך שתתחשב גם במגבלות של בנך. מתוך התיאור שלך אותו, כמי שמתקשה להפיק צלילים בשל המגבלה הטכנית, אפשר להבין שהתקשורת איתו (כולל ביטויים של תסכול וכעס) נשענת במידה רבה על מחוות גוף. זה לא צריך להבהיל מאד, מעבר למראה הלא נעים, וחשוב להצליח להיענות לצרכים שלו בצורה מיטבית, אך מבלי להיענות לתובענות-יתר או ליפול למלכודת של פינוק-יתר. בהצלחה והרבה בריאות ליאת