עצבים, עצבנית, "מרוקו" אבל לא ממרוקו....

שלום, אני אמא לשנים קטנים. בשנה האחרונה אני מרגישה שאני יותר עצבנית וחסרת סבלנות עם ילדיי. אני לא אדם עצבני בכללי, ואני סבלנית וקשובה להם. אך שקורים דברים שמרגיזים אותי אני שמה לב שכעס שלי עולה לא בהדרגה, אני ישר חמה אש... אני מתאפסת (אחרי שאני כבר צועקת...) השאלה שלי איך אני יכולה למתן את זה? איזה סוג של טיפול עלי לחפש? את מתעסקת בתחום הזה?

שלום שלי, סגנון התגובה הרגשית שלנו תלוי במידה רבה במאפייני המזג המולד שלנו, אך גם בהיבטים סביבתיים נרכשים. לפעמים, בני משפחה החיים לצד אנשים מאד 'סוערים' ומוחצנים, לומדים לא להיבהל מעוצמת התגובה, ולא לאפשר לה להשפיע עליהם ועל התנהגותם. לפעמים, בעיקר כשמדובר בילדים קטנים (החסרים עדיין את ניסיון החיים ואת היכולת לחשיבה מופשטת), התפרצויות רגשיות לא מווסתות של ההורה נחוות כ"רעם ביום בהיר", ויכולות להבהיל, לבלבל או להסעיר רגשית גם אותם. אם את חושבת שזה מה שקורה אצלך, אני מציעה לפעול לרכישת מיומנויות יעילות יותר של וויסות ושליטה עצמית, או במסגרת טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי(CBT), או בטיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT), או במסגרת סדנה לניהול כעסים. כל אחד מהטיפולים הללו יכול להועיל לך, ובעקיפין לשפר גם את איכות החיים של המשפחה כולה. עד אז, נסי להגביר את המודעות לכך, ולנסות לפעול לשינוי ככל יכולתך. בהצלחה וחג שמח ליאת