הילד לא רוצה ללכת לגן

שלום בני הבכור בן שלוש ושלושה חודשים. בתחילת השנה הצטרף לגן בו הוא נמצא היום. הגן הוא תלת גילאי (3 עד 6). מאחר ובני נולד בדצמבר הוא הצעיר ביותר בשכבת גילו, כך שנוצר המצב בו הוא הצעיר ביותר מכל ילדי הגן. התפתחותו הפיזית והמוטורית מעט איטית (רץ לאט, מסורבל, פוחד לטפס על סולם). עם הגעת בני לגן החדש הוא נתקל במעט קשיי הסתגלות, אך התחבר במהרה עם ילד אחד שהקל עליו את המעבר. בגן ישנם 25 ילדים ושלוש מטפלות. לפני שלושה חודשים נולד בני השני. קבלת האח החדש עברה ללא תקלות מיוחדות. בתקופה האחרונה בני מתקשה להיפרד בבוקר, מבקש שנישאר לשחק אתו ובוכה לאחר שאנו עוזבים את הגן. בסוף היום הוא מספר שהיה עצוב כי רצה לתת עוד חיבוק או נשיקה, אבל היה לו כיף בסך הכל. בנוסף לכך הוא התחיל להתעורר מספר פעמים בכל לילה והוא נודד ממיטתו אל עבר מיטתי. בערב הוא מבקש שנשאיר את האור דולק בחדרו (נרדם לבד מגיל חצי שנה) ונראה כי משהו מפריע לו במהלך הלילה. בשבוע האחרון התחיל לטעון כי הוא אינו אוהב את הגן "לא מעניין לי שם"; "אין לי חברים". אציין כי שכהזמין חברים לביתו נענה בסירוב. המטפלות טוענות כי יש לו חברים ולא הבחינו באיזושהי בעיה. האם יכול להיות שבאמת מתעוררת בעיה חברתית? איך אוכל לזהות זאת? ואם כן, מה ניתן לעשות?

שלום לך כפי שכתבתי מתחת, למרים. בנך מגיב למצב החדש בבית. כמו כן הוא יודע שאת נשארת כנראה עם התינוק בבית והוא מאוד רוצה להשאר גם. אני מציעה לגלות אמפתיה לקשייו ולנסות למצוא זמן שלך איתו לבד כדי לאפשר לו להבין שאת נשארת תמיד בשבילו ואיתו למרות שנולד תינוק חדש. בגן- כדאי לדבר עם הגננת ולשמוע ממנה מה קורה בגן ואם יש קושי מסויים כיצד היא מתמודדת איתו? ילדים רבים משתמשים במשפטים כ"משעמם לי" או "אין לי חברים" כדי לנסות לשכנע את ההורים שהם "מסכנים" וצריך לקחת אותם הביתה ,רק שם יהיה להם טוב. רצוי לבדוק עם הגננת . במידה והכל בסדר אפשר להגיד לילד שאתם יודעים שהוא מעדיף להשאר בבית אך אתם גם יודעים שיש לו חברים בגן שמחכים לו. בהצלחה אריאלה זמיר

שלום רעות, תגובות להולדת אח תינוק, הגם שאנו מצפים ומוכנים להן מרגע הלידה, מופיעות במקרים רבים דווקא לאחר מספר חודשים, כאשר התינוק החדש הופך נוכח יותר, אטרקטיבי יותר ופעיל יותר. גם ההורים עצמם, שהיו מלאי התחשבות ורצון טוב לאחר הלידה, עלולים למצוא את עצמם לאחר מספר חודשים מותשים (שני ילדים קטנים זו משימה לא קלה בכלל), חסרי סבלנות ופחות קשובים לרחשי לבו של הילד הבכור. יתכן מאד, כפי שציינה אריאלה, שהילד שלכם מרגיש שבזמן שהוא נאלץ להישאר בגן, בבית מתרחשת החגיגה האמיתית, ולכן מתקשה להיפרד. הפיתרון - אין ברירה - ממשיך להיות מנות גדושות של תשומת לב והבנה (מבלי לוותר על גבולות ומבלי לגלוש לפינוק-יתר משחית. מעבר לכך, ועם כל הכבוד ללידת האח התינוק, בנכם נמצא בגיל בו מופיעים פחדי לילה נורמטיביים, המעידים על התפתחות קוגניטיבית תקינה (למשל היכולת להפעיל דמיון). בשל הקושי (הנורמלי והטבעי) להבחין היטב בין מציאות לדמיון, יצורי הפרא, המפלצות וחיות הטרף מתקיפות פעוטות בגיל זה כעניין שבשגרה. גם כאן, מה שעוזר זו נוכחות הורית שקטה ונוסכת ביטחון. אני מציעה להתאזר בסבלנות, ולתת לתקופה הקשה לחלוף. בעיני, מוקדם עדיין להכריז על "בעייה חברתית", ויש להמשיך ולעקוב יחד עם הגננת אחרי התנהלותו בגן. בברכה ליאת