התפרצויות זעם---עזרתך הבהולהההה

זוהי הפעם השלישית אולי שאני מוצאת את המפקדת שלי מתפרצת עליי בזעם שלא בצדק. אני יד ימינה בהכל אך כשצריך למצוא אשמים אני תמיד נופלת קורבן. גם אם יש ישיבה שבה נוכחים אישים חשובים נוספים אני איכשהו תמיד האשמה. ברור לי שהדרך שלה לא מקובלת עליי וכבר שוחחתי איתה לפני חצי שנה על תחושותיי הפגועות והנעלבות בזמן התלהמותהץ לי כמובן מאוד קשה להרגיעה, וכל מילה שלי ממש מיתרת, אך חשוב לי לומר כי אחרי כל סצינה כזאת אני ממש מרוסקת, ממוטטת, חסרת כוחות ומשאבים להתמודד. אני עובדת כ"כ קשה אז למה מגיע לי יחס כזה. בשיחות שקיימתי איתה בעבר על התפרצויותיה, תגובתה הייתה: אני ממש מצטערת אם פגעתי בך אך היה צריך לעשות כך וכך. שיקפתי לה כי אין לי פנים לעמוד שוב מול אותם אנשים מולם ננזפתי קשות, שכן אני אמורה להוביל אותם למהלכים שונים והיא פשוט ריסקה אותי. תמיד היא טוענת להגנתה: זה לא היה מכוון אלייך ישירות אלא על כל ההתנהלות. היא מוסיפה כי מדובר רק באינטרפטציה האישית שלי לסיטואציה ולכן אני יוצאת פגיעה מאוד. מה אוכל לומר לה כדי שתבין שהתחושות שלי קשות מאוד????

שלום לך, הצבא שלנו, סחבקי ככל שיהיה, הוא מסגרת היררכית מובהקת, כדרכם של צבאות. במסגרות היררכיות, בעל הדרגה הנמוכה סר למרותו של המפקד, גם אם הדבר לא נראה לו או פוגע בו. היכולת שלך לפנות למפקדת שלך ולשתף אותה בתחושותייך מעידה (יש לקוות) על מערכת יחסים שיש בה הקשבה והתייחסות, וגם המענה שהיא נתנה נשמע "בגובה העיניים". בפעם הבאה שזה קורה, נסי להישאר רגועה ככל יכולתך, וברגע המתאים לשאול האם דבריה מכוונים אלייך אישית או באופן כללי. יתכן שאמירה כזו מצידך תעזור גם לה להישאר ממוקדת בעיקר ולא להשתלח בכל מה שזז. מאחלת לך שתמשיכי לתת ולתרום לצה"ל ככל יכולתך, ושלא תתני לתקריות כגון אלה לפגום במוטיבציה שלך לשרת. זכרי שכל חייל נמצא תחת אש מדי פעם, חלק תחת אש של תחמושת חיה, וחלק תחת אש כעסו של המפקד. כל הקונץ בצבא זה להישאר בחיים ולחזור הביתה בשלום. שולחת לך כוח ועידוד ליאת