שאלה בדרכי התמודדות

שלום, בני בן 7 וחצי סיפר לי כי הראה לבת כיתתו את איבריו זה היה בביתנו, זאת תוך בכי וחרטה מבין כי המעשה לא טוב וכי לא יחזור עליו בשנית, ראשית כיצד עלי להגיב? מה לאמר ולהסביר? שנית , מסתבר שהילדה משתמשת במקרה ומפחידה אותו בכך שמאיימת כי תספר לחבריו מה עשה, חשוב להדגיש כי כל המקרה היה בכך שרק הראה לה את איבריו (כך מספר לי בני) מה עושים?

שלום רב, נראה כי בנך מבין שהתנהגותו הייתה בעייתית ובלתי הולמת, ולכן אין טעם להמשיך ולהוסיף על סבלו ב'נאומי תוכחה' נוספים. הדגישי פעם נוספת עד כמה חשוב לכבד את המרחב האישי של כל אדם (גם את שלו), והביעי הערכה כלפי החרטה שלו. כדי שלא ירגיש 'נסחט' ע"י הילדה, עליו לנסות ולהתמודד עם הרעיון שהיא תספר זאת, ולחשוב (אפשר לעזור לו בכך) על כל התוצאות האפשריות. ברוב המקרים, המציאות פחות נוראית ממה שאנו מעלים בדמיון, ורוב הסיכויים שגם אם הדבר ייוודע ברבים, לא ממש יעשו מזה עניין גדול. אחרי הכל, כמעט כל ילד בגילאי 4-5-6 מתנסה בחוויית ההתערטלות (באופן חוקי או מחתרתי), כחלק מהסקרנות הטבעית הקשורה לגיל. לא נעים, לא נורא... ליאת