דחיית סיפוקים וגבולות - בן 4.5

בני בן 4.5, לאחרונה מותח את הגבולות לכל כיוון שניתן.... כשיושבים לאכול הוא בועט בנו, יושב ברישול,קם ומסתובב. אנחנו כל פעם פונים אליו בתקיפות ומסבירים שככה לא מתנהגים, הוא מבטיח להשתפר אך ההתנהגות חוזרת על עצמה שוב ושוב. לפעמים הוא גם חוטף דברים לדוג' לחם או גבינה מגורדת שאנחנו שמים בשולחן בצורה מאוד מוגזמת כך שאנחנו נאלצים להרים את הדברים מהשולחן ע"מ שלא יחטוף בלי בקרה (מבחינתו הוא ישים את כל הגבינה על הפסטה או יאכל את כל החלה של שבת או את כל החבילה של השוקולד)..... זה מגיע למצבים שאנחנו מעדיפים לא לשבת איתו בבתי קפה. חוץ מזה כל דבר בבית זה מלחמה - להתלבש, להתקלח, ללכת לישון וכו'. כשהולכים ברחוב הוא כל הזמן בורח ומסרב לתת לנו יד. אנחנו מוצאים את עצמנו כל הזמן צועקים ומתעצבנים והחיים פשוט בלתי נסבלים. איך מלמדים אותו לדחות סיפוקים ולהציב גבולות בצורה יעילה? אציין שלפני 3 חוד' נולד לו אח אבל ההתנהגות הזו החלה כבר מגיל 3.5 (עוד בתחילת ההריון) ורק הולכת ומחמירה.

שלום שיר, עם או בלי קשר להתנהגותם של הילדים, מי שממונה על הגבולות בבית הם ההורים, והם גם אלה שקובעים את מידת ה'אלסטיות' שלהם. ילד שמתנהג בשובבות, בפראות או בסרבנות הוא ילד ש*יכול* להתנהג כך. ילד שמישהו מאפשר לו להתנהג כך. האחריות לחינוכו של הילד היא עלינו, ההורים, ויש לעשות זאת במעשים ולא בדיבורים. קשה לתת הדרכת הורים מפורטת מעל גבי הפורום, אך אם ניקח לדוגמא את הרגלי השולחן - אין לאפשר לו לחטוף דברים ולאכול את *כל* הגבינה או החלה. ברגע שהוא מתנפל על הגבינה המגורדת, הוציאו אותה מידו, ואמרו בשקט "אני אעזור לך לשים גבינה במידה הנכונה". אם הוא בוכה או משתולל, הציעו לו לבחור "אתה יכול לשבת איתנו ולהתנהג כמו גדול, או לקום עכשיו ולאכול אח"כ לבד. נשמח אם תישאר איתנו". כאשר אנחנו מוותרים פעם אחת, הילד ימשיך לנסות אותנו, ולכן העקביות והנחישות הן שם המשחק. באופן דומה, לא כדאי ולא צריך להיכנס למלחמות על מקלחת. אומרים פעם אחת, ואז, אם הוא לא מגיע ברצון, לוקחים אותו למקלחת גם מול מחאה. כשתפעלו בשקט ובעקביות, לא תגיעו למלחמות. בכנות, אני ממליצה מאד במקרים כמו שלכם, להגיע להדרכת הורים קצרה, שתכוון אתכם ביעילות להשגת סמכות ללא מאבק וכעס. זה אפשרי וכדאי. בהצלחה ליאת