מכות להורה

שלום, ביתי בת שנתיים ושמונה חד'והיא מכה אותי פעמים רבות. תגובתי היא חריפה וברורה אך עדיין היא נהנית מכך וממשיכה עד שלבסוף אני צריכה לאחוז בה בכוח רב ולצעוק שתפסיק. הדבר גורם לי להתפרץ עליה באופן קשה ואני נשארת עם רגשות אשמה כבדים על כך שהיא בוכה. אני חסרת אונים לחלוטין. מה אפשר לעשות עם העניין הזה? אני לא מוכנה בשום אופן שהיא תכה אותי.גם לגבי הכאת אחרים אני מאוד נחרצת איתה אך הדבר גורם רק להחמרה: ברגע שמעירים לה היא ממשיכה ביתר שאת. מתסכל!!!!!! אני אובדת עצות.

שלום מירב, בתך מתקרבת לגיל שלוש, ובגיל זה ילדים כבר יודעים שאסור להרביץ. לתחושתי, ולאור זה שאת מציינת את ההנאה שלה מכך, נוצר כאן סוג של משחק, אשר בו היא בודקת את הסבלנות והגבולות שלך. לכן, אני מציעה לך לעשות בדיוק את מה שאת עושה *בסוף*, אך להקדים זאת לרגע בו היא מנסה להכותך בראשונה. שימי-לב: את אומרת לנו שאת לא מוכנה בשום אופן שהיא תכה אותך, אך בפועל (גם את זה את אומרת) היא מכה אותך פעמים רבות! לכן, הרבה לפני ההתפרצות, עלייך לפעול מייד מול הניסיון הראשון, לרסן אותה בתקיפות (לא בכעס ולא בתוקפנות - בתקיפות ובנחרצות!), ולומר בקצרה בארשת חמו?רה "אני לא מרשה לך להרביץ!". זה לא מספיק להעיר - אלא לפעול. עשי זאת ככל שיידרש, ואם צריך התרחקי ממנה פיזית. כאשר בתך תלמד שאין לה פרטנר ל'משחק', סביר שהוא יפסיק לעניין אותה וייפסק. אם את חושבת שלא תצליחי לבד, פני להדרכת הורים קצרה, ולמדי לעשות זאת נכון. בברכה ליאת