ועוד שאלה ששכחתי לשאול...

זה בקשר לארוחת ערב. אנחנו יושבים לאכול בערך בשעה עשרים ל-7. עד שעה 7 ועשרה הוא ליד השולחן. או שאוכל לאט בכוונה, מדבר הרבה במקום לאכול, מבקש עוד ועוד אוכל, בקיצור, "מורח" את הזמן. ואז הכל מתעכב. יש לנו סדר יום שאחר-כך הולכים לעשות מקלחת, אחר-כך הוא מצייר, משחק או מה שהוא בוחר עד שעה 8, אחר-כך סיפור ולישון. אבל מטבע הדברים זה מתעכב, כי הוא מתמזמז. היום הודעתי לו שממחר אנחנו הולכים לאכול כשהשעון מראה שעה 6 וחצי (יש לנו שעון גדול מעל הפינת אוכל ואני מראה לו איפה כל מחוג צריך להיות), ובשעה 7 "המסעדה נסגרת" ואנחנו מסיימים לאכול והולכים למקלחת, כדי שיהיה לנו יותר זמן לשחק, לצייר, לשמוע מוזיקה וכו'. אבל יש לי דילמה, כי מצד אחד, נכון שהוא לא ימות ברעב אם יקום באמצע הארוחה, ובכל זאת... אשמח לתשובות/תובנות. תודה, אמא

שוב שלום, נדמה לי שאת והילד שלך תופסים אחרת את ארוחת הערב המשפחתית. עבורך, זו מטלה יומית שצריך להיפטר ממנה במהירות, ואילו עבורו זה זמן של צוותא נעימה בחברתך, אותה הוא רוצה למשוך עוד ועוד. אם הילד שלך אוהב ארוחה איטית וכייפית בחברתך, אני מציעה לתת לו את זה בנדיבות, ו'לקצץ' מזמן הפעילות שאחרי המקלחת. גם ארוחה משותפת יכולה להיות פעילות מהנה ואפילו חינוכית, ואולי אם תשני את עמדתך כלפי הזמן הזה, הוא ייראה בעינייך איכותי ושווה את הזמן שהוא גוזל. עם זאת, לפעמים בשל אילוצים, צריך להזדקז ולמהר, ואז אפשר לבקש מהילד להזדרז. במצב כזה, אני מציעה להזהיר מראש מס' דקות לפני שאת מסירה את הכלים והאוכל מהשולחן, ולהודיע שבכך הסתיים זמן ה"מסעדה". אם הוא יישאר רעב ויתלונן על כך מאוחר יותר, תוכלי להציע לו שייקח לעצמו תפוח או בננה. כמובן שאפשר למנוע ממנו אוכל עד למחרת, אך גיליתי שאימהות מתקשות לסבול תלונות על רעב, גם כשהן יודעות שזו מניפולציה. אז לסגור את המסעדה, ולהשאיר "פיצוציה" לשעת חירום... בברכה ליאת