התנהגות חברתית בת 4

שלום, ביתי בת 4 ושלושה חודשים. ילדה חברותית מאוד. השנה נכנסה לגן טרום חובה עם חבר טוב אשר הוריו חברים טובים שלנו ואנו נוהגים לבלות סופ"שים יחד וטיולים ובילויים משותפים רבים. בחברות זו ישנה בת נוספת של חברים בת 4. ילדה זו נמצאת בגן אחר בשכונה שלנו. מתחילת השנה ביתי מתנהגת בצורה פוגעת מאוד בילדה. היא והחבר מהגן אומרים לה פעמים רבות שאינם אוהבים אותה ואינם מעוניינים לשחק איתה. הם יצרו מעין ברית משותפת נגדה. המצב שנוצר בעייתי מאוד. אני מרגישה שיש לכך השפעה על החברות עם הורי הילדה ואני מתקשה מאו ד שלמוע את האמירות של ביתי.ניסיתי מספר פעמים לשוחח איתה על כך שניתן שיהיו חברים ממקומות שונים ולא בהכרח רק מהגן. אני מנסה לגרום לה להבין את הפגיעה שיש באמירות שלה אולם כרג אין לכך כל השפעה והמצב ממשיך. אני זקוקה להכוונה כיצד עלי לפעול בכדי להחזיר את החברות בניהן למצב הקודם. תודה,מיכל

שלום מיכל, אני מרגישה את הדילמה שלך לאו דווקא כסוגייה 'פסיכולוגית' מובהקת, אלא כאתגר אתי, המצריך חשיבה יצירתית ו"שכל ישר". כפסיכולוגית, אני מאמינה שאין צורך (וגם לא יעזור לנו) להתערב בבחירות החברתיות של הילדים שלנו. אדרבא, ניסיונות כאלה עלולים להשיג את התוצאה ההפוכה מזו לה אנו מצפים, ולעודד תגובות-נגד דווקאיות. ילדים בני ארבע, בהיותם מאד אגוצנטריים בחשיבתם, מתקשים עדיין לאמץ את נקודת מבטו של האחר, ולכן הסברים המתמקדים ב"איך מרגיש הילד הנפגע" לא מאד מרשימים אותם (האמונה המפורסמת לפיה "ילדים יכולים להיות נורא רעים לפעמים", מתבססת לעיתים קרובות על תופעה טבעית ונורמלית זו). כל המידע הזה, אני יודעת, עדיין לא עוזר לך לפתור את הבעיה עם הצלע השלישית. מה שאת כן יכולה לעשות, זה להודיע לבתך, למשל לפני מפגש חברתי המשותף לכולכם, שהיא לא חייבת לאהוב את הילדה ההיא, אך גם לא תוכלי להרשות לה לפגוע בה פיזית או מילולית. אפשר לעשות ניסוי קטן (למשל בגן המשחקים השכונתי), לחכות לרגע שבו תעליב את החברה או תדבר אליה בטון מזלזל, ואז לקחת את בתך הביתה, מייד וללא כעס. הייתי אומרת משהו כמו "אני מבינה שאת לא אוהבת את מאיה (נניח), אבל אני אוהבת אותה ואת אמא שלה, וכשאת מדברת ככה זה לא נעים לי. אז בואי נלך הביתה ונשחק שם, ואז לא יהיה לי קשה כ"כ...". כוחה של אמירה כזו נשמר רק כל עוד היא נאמרת בלי שום כעס, אלא כתוצאה כמעט "נונשלנטית" וטבעית של התנהגותה. חשוב שהיא תדע שזה לא מכעיס אותך או מוציא אותך מדעתך, או מפדח אותך (גם אם כל זה אמת), אלא פשוט לא נעים לך, ולא מכניס אתכן למאבק. יש, כמובן גם דרכים נוספות, כמו התעלמות מוחלטת, צינון היחסים המשפחתיים המשותפים תוך שאתן (האימהות) ממשיכות להיות חברות בלי הילדים, או ניסיונות לעשות באופן זמני "הפרד ומשול", ולחבר את כל אחד מהילדים לילדה השלישית בסיטואציה של "אחד על אחד". אני מעדיפה את האופציה הראשונה, ואשמח לשמוע אם ניסית ואיך הלך. בהצלחה ליאת