שאלה

שלום ליאת, יש לי תאומים(בן-בת)בני 3 וחצי. איבדו את אביהם בנסיבות טרגיות{התאבדות) בגיל 4 חודשים וככמובן שלא "הכירו" ולא זוכרים. בבית לא מדברים על "אבא" ו הילדים לא שואלים.לדעתי,היות ולא מכירים דמות אב טועים וחושבים על סבא שהוא מאד דומיננטי בחייהם כעל אבא. ממשפטים שאני שומעת לפעמים כמו,"אבא שלי בעבודה" וכדשקוראים לאבי "סבא". אין שום קשר עם המשפחה מהצד השני. מה דעתך, האם לספר, למרות שלא שואלים ואם כן איך ומה ? תודה

שלום הגר, החיים בצילו של סוד נורא יכולים להיות הרסניים מאד ומזיקים (בטווח הקצר והארוך כאחד). לכן, אני סבורה שילדייך חייבים 'להכיר' את אביהם, לדעת שהוא נפטר (לא חיבים לספר להם את הנסיבות בשלב זה), ולקיים את זכרו בדרך זו או אחרת. הידיעה ש"היה לי אבא" מעניקה סוג של שקט וביטחון, בוודאי כשהיא עומדת מול עמימות גדולה מהסוג שיש להם היום. אבא מת הוא עדיין אבא שאפשר ללמוד להכיר, אבא שאפשר להזדהות איתו וגם - מתישהו - להתאבל עליו. בעיני חשוב שתהיה תמונה, שתהיה אזכרה, ושיהיה שיח עקבי ופתוח על אבא, על חייו ועל מותו. את סיבת המוות הייתי משאירה מחוץ לתודעה כרגע, ואומרת משהו על תאונה (או כל סיפור אחר שקרוב ככל האפשר לנסיבות מותו האמיתיות). ממליצה לך מאד להתייעץ עם פסיכולוג ילדים שיוכל ללוות אותך בתהליך, ואולי לסייע גם בעיבוד הרגשות שלך עצמך סביב הטראומה הנוראה של האובדן בנסיבות כאלה. בברכה ליאת

ליאת ערב טוב, תודה על תשובתך. כמובן שאני מסימה לכל מילה אך פשוט איני יודעת איך לעשות זאת, במיוחד שאין שאלות מצידם. כמו כן א תוכלי להמליץ לי על פסיכולוג ילדים שיול לעזור לי. כי הסיפור הוא די מורכב. תודה