"נער מתבגר" בן עשרים ושש

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

14/01/2012 | 15:34 | מאת: סיגל

אשמח לתובנה או שתיים אפילו כיוון קטן להבנה, למה "ילד" בגיל ממש בוגר, עדיין מעסיק אותו כמות הקעקועים שכ הספיק לקעקע , עדיין מבלה בבארים ובשתיה , עובד פה ושם בעבודות מזדמנות כולל בבארים ובכסף שמרויח או שנוסע להודו ושורף אותו שם , או ששורף אותו פה על בילויים ורכישות . האם ה"נער" הזה, שעדיין נתמך בידי הוריו בני המעמד הבינוני השקועים בחובות גם ככה ובעוד שני ילדים בוגרים ונתמכים על ידיהם, ,יש סיכוי שיהפוך לגבר עצמאי כלכלית ואישית ובעל משפחה? מה יגרום לו להפוך לכזה ? (אוסיף ואומר, שאין בידיו כל תעודה לגבי לימודים כלשהם או מיקצוע . מה ניתן לעשות? ועדיין להיות הורים אכפתיים שלא מעוניינים להיכנס למריבות, שהרי כולנו יודעים שבגיל כזה כבר קשה לחנך מחדש. אשמח לקרא דעתך(ו/או ניסיונך עם פאציינטים דומים) בענין. תודה וסליחה על האורך.

לקריאה נוספת והעמקה
15/01/2012 | 23:16 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום סיגל, כדי להגיע לתובנות שיש בהן ערך ממשי, יש צורך בהיכרות מעמיקה עם נסיבות חייו של האדם מאז ילדותו, עם הדמויות המשמעותיות בחייו, ועם האופן שבו הוא תופס ומפרש את מציאות חייו. אם נניח לרגע לתובנות המעמיקות, ונישאר ברמת המציאות (כפי שהוצגה על ידך), אפשר לענות בפשטות, ולומר שהנטייה לנהנתנות וההישענות הכלכלית המסיבית עליכם, ההורים, מתרחשת כי זה פשוט אפשרי לו. כל עוד התמיכה הכלכלית ניתנת לו באופן לא מובחן (ארשה לעצמי לנחש שגם בילדותו חווה אתכם כמעניקים וכמפנקים), סביר שערכה של תמיכה זו אינו גבוה בעיניו, כמו שקורה תמיד כאשר משהו מצוי בידינו בשפע. את צודקת. בגיל כזה קשה להתחיל לחנך, אך בהחלט אפשר להכתיב כללים חדשים של התנהלות הורית, גם אם זה ייעשה באופן חד-צדדי. כאשר אתם חוששים להתעמת, הסיכוי לשינוי קטן, ולכן - לתפיסתי - לא תזיק לכם עזרה מגורם מקצועי, שיוכל להנחות אתכם לפעול ללא אשמה לשיפור איכות חייכם, תוך התחשבות ברצונותיכם, משאלותיכם וחלומותיכם כאנשים בוגרים ובני חורין. בהצלחה ליאת

16/01/2012 | 09:55 | מאת: סיגל

ניראה שאיכשהו שכחנו ולא שמנו לב אפילו איך שהנים עוברות לנו ללא חלומות וללא משאלות וללא חופש . מסוג ההורים ש"כמה שנוכל לעזור נעזור" הבן הזה לא זכה במיוחד לחיבוקים ונשיקות לא ממני ולא מאביו, גם בהיותו פעוט, ובכל זאת למרות התנהגות פרועה מצידו לכל אורך השנים ,תמיד עמדנו מאחוריו . זה רובץ וזה כבד. ה"ילדים" כבר גדולים , ועדיין בבית. גם אם שוכרי לפעמים דירה עם בן/בת זוג זה תמיד ברחוב ממול או בדירה שמעל, כשאת ה"קניות" החשבונות, עושים בביתנו.

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים