נער בן 16 במצב לא ברור

שלום רב, יש לי בן דוד שהוא בן 16 עוד מעט יהיה בן 17. היא לא עשה הרבה בחיים שלו במיוחד נשכל בקטע של לימודים. הוא עצלן מאוד ולא רוצה לעשות שום דבר בחיים שלו וכבר ככל הנראה נמאס לו מהכל. מכיתה ט' שלו (היום הוא בכיתה י"א) אני מעוזר לו ללמוד ואפשר להגיד שהמצב כבר הגיע מרצון הפרטי שלו לכך שאני מכריח אותו ללמוד כי הוא חושב שזה לא חשוב. נשארה לו שנה אחרונה בבית הספר וחבל מאוד שהוא יכשל בה. אני תמיד מרבה להסביר לו כמה שזה חשוב ומנסה לעזור לו בחיים כדי שהוא לא יכשל ויצליח כמה שיותר. לי אישית חשוב מאוד שהוא יצליח ולא יגיע למקומות לא טובים. הוא גר לבד עם אמו. רוב הזמן אמא שלו צועקת עליו והוא לא רוצה לחיות בבית. עד שנה שעברה היחסים ביניינו היו טובים ומאז מתדרדרים. היום המצב מגיע לכך שהוא עושה לי הרבה מאוד דברים דווקא כי הוא לא רוצה לעשות כלום בחיים שלו. הוא אומר שהוא רוצה להיות מנקה רחוב ושנמאס לו מהחיים ובא לו להתאבד. הרבה מפעמים המצב מגיע לריב בייני לביינו ועד לצעקות. הוא כבר לא מדבר הרבה על החיים שלו ומאוד סגור בטוח עצמו ולא מספר מה עובר עליו. אני כל הזמן רואה ושומע שהוא עייף למרות שהוא ישן דיי הרבה. אין לי מושג מה עובר עליו ומה עובר לו בראש כי אני רואה אותו פעם בכמה שבועות. אני עדיין מתעקש שהוא ימשיך ללמוד וכל הזמן מפצה אותו בכל מני דברים שהוא רוצה (משהו כמו מתנות). יצא לי לשאול אותו עם הוא בכלל מעריך את מה שאני עושה והתשובה שקיבלתי הייתה -לא. לא משנה מה אני יעשה עבורו גם אם זה לא משהו שקשור ללימודים או בכלל ללהכריח אותו הוא לא מעריך את מה שאני עושה. אני דואג לו מאוד וממש לא יודע מה לעשות. חינות ועזרה מצד המשפחה הקרובה שלו הוא לא מקבל וככל הנראה לא מעיניין שם את אף אחד המצבו. מה אפשר לעשות וכיצד לפעול בנידון?

שלום וודים, אני שותפה לדאגתך, וחושבת שמצבו של הנער אינו טוב. אין לי ספק שהכוונות שלך טובות מאד, וזה ראוי להערכה. ובכל זאת, כמו שאתה בוודאי יודע, כדי ללמוד ולהצליח, צריך שתהיה מידה של פניו?ת, וצריך שתהיה יכולת להשקעה, ריכוז ומאמץ. להערכתי, מה שנתפס בעיניך כעצלנות, יכול בהחלט להיות דיכאון, חרדה ובעיקר ייאוש גדול. אתה עצמך אומר שהילד לא מעניין אף אחד בסביבתו הקרובה, ובהחלט יתכן שהוא בודד מאד, מוזנח מבחינה רגשית וסובל. במצב כזה, הדבר האחרון שבן-אדם רוצה ויכול לעשות זה ללמוד, ואני ממליצה לא ללחוץ עליו בנושא זה. כרגע, חשוב הרבה יותר לתת לו מענה רגשי ותמיכה, לחלץ אותו מהבדידות וההזנחה, ולהתעניין באמת במה שעובר עליו, מבלי לבקר אותו על ההתנהלות האקדמית שלו. תוכל לנסות לדבר עם אמו של הילד, ולעורר אותה לפעול בכיון זה, כדי שלא יהיה מאוחר, וכדי שלא תהיה התדרדרות נוספת במצבו הנפשי. אני ממליצה מאד על מתן סיוע פסיכולוגי לנער, על בסיס שבועי, כדי ליצור מענה למצוקה שלו. אולי כשהדבריםיתייצבו קצת, אפשר יהיה לנסות להחזירו לתלם גם בנושא הלימודי. כדאי לזכור שאדם אינטיליגנטי לעולם יכול להשלים פערים לימודיים גם אחרי התיכון. חויות של דיכאון, ייאוש, ודימוי עצמי שלילי, קשה יותר לתקן, נזקיהם גדולים יותר גם לאורך זמן. פנו לעזרת אנשי מקצוע! בהצלחה ליאת

תודה רבה לך על התשובה. גם אני חשבתי לקחת אותו לאיש מקצוע אך זה יהיה כמעט בילטי אפשרי. הוא מיליון אחוז לא ירצה ויתנגד לדבר הזה. האם ישנה דרך לקחת אותו לאיש מקצועי בצורה יותר טובה שהוא כן ירצה ללכת? כי את יודע כששומעים את זה לא כולם מקבלים את זה בברכה וברצון - בטח שלא הוא.